מאת: חגית גלטנר, בתו של לוחם לח”י, סלבטור טורי גרשון – “אבנר”
שיקום והקמה מחדש של מחתרת לח”י
כחצי שנה לאחר הרצחו של אברהם “יאיר” שטרן, מחולל המחתרת ומפקדה הראשון, ברח יצחק שמיר “מיכאל” ממחנה המעצר מזרעה. בסיוע מספר לוחמים הגיע יצחק שמיר לפרדסי רעננה שם הסתתר יהושע כהן “שפסל” אשר ליכד סביבו את השורדים האחרונים במחתרת בימים שלאחר רצח “יאיר”.
יהושע כהן העביר לפיקודו של שמיר את השורדים האחרונים של לח”י. כעבור יום כינס שמיר ישיבה בחורשה. יחד הם החלו לשקם את המחתרת יחד עם השורדים ולדבריו:
“ידעתי אז בחורשה, שאין זה המשך בלבד של מה שהיה, זוהי התחלה של תקופה חדשה ושל תנועה חדשה.”
שמיר היה איש ארגון שירד לפרטי פרטים של כל פעולה. הוא פעל להקמת מרכז יחד עם נתן ילין-מור “גרא” וד”ר ישראל (שייב) אלדד. יחד הם שיקמו את המחתרת, איחו קשרים שאבדו, קלטו אנשים ותיקים וחדשים וגייסו כספים ואוהדים שסייעו למחתרת במחבוא ובציוד. הוקם סניף במצרים וסניפים חדשים ברחבי הארץ, הם ייעלו את מנגנון התנועה, הגבירו את אמצעי הסודיות ודאגו לארגן קורסים רעיוניים ואימוני נשק.
מאמצי המרכז לבסס פעילות ענפה נמשכו תקופה ארוכה. השורות תוגברו לאחר בריחת 20 הלוחמים דרך מנהרה, מלטרון, התבססו קשרים והשורות החלו מתרחבות עם גיוס של חברים חדשים. במהלך התקופה בוצעו פעולות נועזות בהן התנקשות בלורד מוין בקהיר.
בנובמבר 1944 אליהו חכים “בני” ואליהו בית צורי “זבולון”, התנקשו בלורד מוין בקהיר. השניים נתפסו והועמדו למשפט. מרכז לח”י ניצל את תקופת המשפט בקהיר ועד לעלייתם לגרדום של השניים לשם התארגנות, לאגירת כוחות לקראת הנחתת מכות חדשות על ראשם של הבריטים ולשם הרחבת בסיס המלחמה בו.
בתקופה זו הונחו היסודות למבנה ארגוני יציב יותר. אם בשנותיה הראשונות של מחתרת לח”י פעלו חבריה בכל שטחי הפעולה המחתרתית, הרי עם גידולה וצמיחתה של המחתרת והתרחבות שטחי הפעולה שלה, עברה המחתרת למידור והתמחות מקצועית במסגרות משנה. היה צורך בארגון מתוכנן יותר, שאינו עומד עוד כולו על יחידים.
מבנה לוחמי חרות ישראל
התרשים של המבנה הארגוני של לח”י ממחיש את מבנה המנגנון של לח”י. בראש הארגון עומד המרכז שמנה שלושה חברים: יצחק שמיר “מיכאל”, נתן ילין-מור “גרא” וד”ר ישראל (שייב) אלדד. אל המרכז היו כפופים כל המחלקות והסניפים. בסוף ימיה של המחתרת פעלה ליד המרכז מזכירות מצומצמת.
פירוט הסניפים והמחלקות שפעלו בלח"י
החטיבה הלוחמת
יעקב ישקה אליאב “אביאל”, היה בעל הכשרה צבאית וטכנית ברמה גבוהה מאד. בשל ידיעותיו הצבאיות, הוא נבחר להעלות את רמתה המלחמתית של מחלקת הפעולות. אליאב העביר קורס להכשרת מפקדים למחלקת הפעולות, כדי שתוכל לקום חטיבה לוחמת על יחידות לחימה: חוליות, כיתות ומחלקות.
בתחילה היה אליאב בראש החטיבה הלוחמת. לאחר שנשלח לפעילות בחו”ל, החליפו יעקב בנאי “מזל” ועמד בראשה עד קום המדינה.
גוף לוחם אינו יכול לפעול בלי אגפים שונים אשר תומכים בו לכן הוקמו מחלקות כוח אדם, תכנון והדרכה, חימוש – מחלקה טכנית, מחסנאות ותחבורה. היה קשה לפעול בלי מנגנון רפואי לכן הוקמה המחלקה הרפואית.
בכל מחלקה היה אחראי. כל המחלקות היו כפופות למפקד החטיבה הלוחמת הארצית, שקיבל הוראותיו ממרכז לח”י. כמו כן, היו כפופים לו כל מפקדי מחלקת הפעולות בסניפים השונים. מטה החטיבה הלוחמת היה מורכב ממפקד החטיבה וסגנו וממפקדי שאר המחלקות.
עיניו של הכוח הלוחם הוא המודיעין המאפשר לתכנן, לתחבל, לפעול ולהתגונן. היה עליו לצפות למרחוק, גם על המתרחש בגורמים לא פעילים ולספק מידע על כל נושא שעלול לעלות בזמן לא צפוי.
לשם כך הוקמה על ידי המרכז מחלקה מקצועית ומרכזית נוספת – מחלקת הידיעות.
מחלקת הידיעות – מחלקה ו'
מחלקה זו שימשה עיניים ואוזניים למחתרת וסיפקה את כל המידע המודיעני הנחוץ למחתרת. המחתרת התעניינה באופן שיטתי במנגנוני השלטון הבריטי. כלומר, לא רק פעולות חבלה אלא גם היכרות, מעקב ואיסוף מידע על תשתיות ומוסדות של המנדט.
בלח”י הקדישו זמן ומאמץ ליצירת קשרים בענפים השונים של מערכות השלטון הזר. הלוחמים והלוחמות אספו מידע וביצעו פעילות מודיעינית להתמחות במטרות השונות של השלטון הבריטי.
למחלקה זו היו שני תפקידים: הגנתי והתקפי. הגנתי לצורך שמירה על קיומה של המחתרת, התגוננות בפני כוונת השלטון לפגוע באנשים, בנשק, ובמקומות מסתור ואימונים. התפקיד ההתקפי היה למען תכנון פעולות ומבצעים נגד השלטון הזר.
במחלקת המודיעין פעלו 11 ענפים: בולשת, משטרה, צבא, ממשל, דואר, רכבות נמלים, יישובים, פיננסים, עיתונות וענייני ערבים. מעין מפת יעדי מודיעין של לח”י.
סניפי חו"ל של מחתרת לח"י
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, בקיץ 1946 התגבשה המחשבה המדינית של לח”י על מדיניות חוץ עברית. היה צורך לנסח באופן חד וברור את המטרה – גירוש השלטון הזר מאדמת המולדת.
בלח”י הגיעו למסקנה שלא ניתן לנהל מדיניות חוץ מתוך הארץ, מאחר וארץ ישראל הייתה מבודדת ונתונה לפיקוח קפדני של השלטון הזר. בלח”י הוחלט לשגר נציגים לחו”ל כדי להקים סניפים בארצות שונות, כהכנה לפעולות, גיוס כספים, פעולות הסברה וקשירת קשר מדיני עם אוהדים מקומיים.
מלחמת המחתרת התרחבה ויצאה את גבולות ארץ ישראל. ההתקפות שבוצעו בחו”ל, התעמולה, משא ומתן עם מדינות זרות והדיווחים האוהדים בעיתונות העולמית, תרמו למאמץ לשכנע את הבריטים לצאת מארץ ישראל.
סנפי לח”י מחוץ לארץ:
ארצות ערב: מצרים ועיראק.
יבשת אירופה: איטליה, הונגריה, צ’כוסלובקיה, צרפת, אנגליה, שוויץ, בלגיה ובולגריה.
יבשת אמריקה: ארצות הברית וברזיל.
מחלקות מרכזיות נוספות
מחלקת הסברה – מראשית דרכה של המחתרת בימי “יאיר” ואחר כך בדרכו של שמיר בשיקום המחתרת הייתה חשיבות עליונה להסברה וקירוב לבבות. בלח”י השקיעו רבות בתעמולה, כרוזים ועיתונות מחתרתית, במטרה לגייס תמיכה ציבורית ולהסביר את מטרותיה של המחתרת.
מחלקת ההסברה לא יכלה להתקיים ללא בית דפוס להדפסת החומרים וללא מערך אנשים שיפיץ את החומרים ברחבי הארץ.
בוצעה הסברה לציבור בכתב באמצעות עיתונים: החזית, הבטאון האידיאולוגי הראשוני, המעש, שבועון המחתרת, חזית הנוער, חוברות כרוזים ושאר פרסומים שבכתב. אלה היו נשלחים באמצעות מחלקת ההפצה אל יחידות הנוער ואל הסניפים שעסקו במגע עם יעדי התפוצה בקרב הציבור: קירות הבתים, תיבות דואר, מכותבים מוגדרים.
לתחנת השידור החשאית של לח”י היה תפקיד חשוב בהעברה בעל פה של מסריה של המחתרת, לא רק לציבור אלא גם לבריטים עצמם. לא פעם הוזהרו הבריטים מעל גלי האתר. אחת הקרייניות הידועות של המחתרת היא גאולה כהן “אילנה” שנתפסה על ידי הבריטים באמצע אחד השידורים.
תחנת השידור נזקקה למשדרים. לשם כך היא נעזרה במחלקה הטכנית שהייתה באחריות החטיבה הלוחמת.
מחלקת הנוער – אשר עסקה בגיוס, הכשרה והדרכת לוחמים ולוחמות חדשים הטילה על בני הנוער גם את משימות הפצת הכרוזים וכן, מעקבים ותצפיות על חיילים, שוטרים בריטיים ועל מוסדות השלטון.
מחלקות תומכות נוספות היו האוהדים והעורף הציבורי ומחלקת הכספים.
האמצעים הכספיים היו נחוצים להפעלת מנגנון המחתרת. המימון הושג על ידי התרמה מאוהדים ותומכים במחתרת. אך עיקר המימון הושג באילוץ, על ידי פעילות לוחמת במוסדות פיננסיים וממשלתיים, הכרוכות בלא מעט סיכון.
המחלקה הכספית הייתה בכפיפות למרכז לח”י, מנהלה הראשון היה שלמה פוזנר “יחיאל”, “איקס”. פוזנר גם עסק במנהלה, ועמד בקשרים עם אנשים מחוץ למחתרת, שזו נעזרה בהם. הוא קיים קשר קבוע עם יעקב מרידור, שהיה מפקד האצ”ל בפועל, עד מינויו של מנחם בגין. בקיץ 1945, עם יציאתו של דוד בלאו “דן” בשליחות המחתרת לעיראק הופקדה מחלקת האוהדים בידיו של פוזנר.
במחלקת האוהדים הושם דגש על יצירת קשרים עם כל רובדי היישוב לשם גיוס עזרה בתחומים רבים. האוהדים סייעו במתן מקומות מסתור ללוחמים, לחברי מרכז ומקומות לאימונים והדפסות. כמו כן, סייעו בהשגת מקומות עבודה לחברי לח”י.
מקורות מידע:
- “לקסיקון לח”י” מאת נחמיה בן-תור, משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לח”י, 2007.
- “חיילים אלמונים” מאת יעקב בנאי, הוצאת יאיר, 1989.
- “ישראל עושה חיל – לוחמי חרות ישראל במלחמת העצמאות” מאת אברהם ורד, הוצאת יאיר, 1998.