ערמוני חנה לבית גלברד – שרה

שם מלא: ערמוני חנה לבית גלברד
כינוי בלח"י: שרה
תאריך לידה: 1925
ארץ ועיר לידה: גרמניה
שנת הצטרפות ללח"י: 1942
 

חנה נולדה בדצמבר 1925 בגרמניה למרים גיטל וישראל פריהר, שהיגרו לשם מפולין והסבו שמם לגלברד. עם עליית היטלר, עקרה המשפחה, על שלושת ילדיה: חנה, אחותה פני ואחיה הצעיר דוד לבלגיה ועלתה לארץ־ישראל, בסרטיפיקטים בספטמבר 1935.
ב־1942, הצטרפה חנה ללח"י, מתוך הכרה, שללא גירוש הבריטים לא נגיע לעצמאות ולמדינה. במחתרת קיבלה הדרכה בשימוש בנשק קל ובחומר נפץ.
התא שלה עסק בהפצת חומר הסברה, הדבקת כרוזים, תצפיות על יעדי אויב והעברת ציוד ומזון למקום מחבואם של בורחי לטרון בחולות חולון. כאשר נתגלתה זהותה נאלצה לרדת למחתרת, והיתה פעילה בתנועה 24 שעות ביממה.
בסוף 1944 נשלחה לרמתיים, שם פעלו שני בורחים מבתי־סוהר, וקישרה בינם לבין המרכז. בצריף ברמתיים קויימו קורסים למפקדים, וחנה הפכה טבחית. ב־1945 הועברה לחיפה ומונתה לאחראית על מחלקת הנוער.
בפברואר 1946 נישאה לחבר לח"י אלימלך (חיים אפלבוים).
השתתפה בפיצוץ גשר נעמן ובפעולת בתי המלאכה, בה נפלו 11 לוחמים ו־23, כולל ארבע בנות, שנפלו בשבי.
אלימלך היה בין השבויים, חנה היתה בין אלה שלא נתפסו.
משהתגלה שהיא בהריון, הועברה לתל־אביב, להתגורר בבית חמיה וחמותה. הדריכה גַייָסים באידיאולוגיית לח"י, הדפיסה במכונת כתיבה מכתבים של התנועה לחו"ל, וכן את כתב־היד בפרשיית קרב בתי־המלאכה, שכתב אלימלך בכלא עכו והגניב אליה. סיפורו יצא לאור במחתרת בשם: "ולא חזרנו לבסיס".
אלימלך נפל בפריצה מכלא עכו בטרם יראה את סִפרו ואת בִתו אוריאלה, שנולדה ששה שבועות קודם־לכן.
לאחר הולדת בִתה, חזרה חנה לחיפה כאחראית על מחלקת הנוער, וקיימה קשרים עם אוהדים. משהועבר האחראי על סניף חיפה לירושלים, לקח עִמו את חנה, לרכז את מחלקת הנוער הגדולה בבירה, עליה היתה האחריות להפצת כל חומר ההסברה, להדבקת הכרוזים ולהכשרה האידואולוגית בצד מטלות נוספות.
בִתה אוריאלה היתה עמה, והיא התלבטה לא אחת, בנטלה סיכונים, "מה יהיה גורל בתי אם תתייתם גם מאמה?"
בספטמבר 1948 נישאה לנדב (משה ערמוני) מאסירי קרב בתי־המלאכה ובעל ותק בבריחות מבתי־כלא. בנותיהם – מרים (ימי) ורותי.
באפריל 1973 נהרג משה בתאונת דרכים.
מאז 1982 מקדישה חנה את חייה ל"בית יאיר" לשימור המורשת ולארגון אירועים.
הוציאה לאור שני ספרי שירה, ספר ברכות והספדים - "אל תאחר לומר, אוהב" וקובץ זכרונות מתקופת פעילותה בלח"י - "את מחכה לאליהו?"