חנה נולדה להוריה חיים ופרידה גרינהולץ בנוה שלום בתל אביב בשנת 1923. שנה לאחר הולדתה, החליט אביה, יחד עם כמה חברים, להקים “בית” בישראל. היה זה מעין צריף, ליד שפת הים, בקרבת בית הקברות המוסלמי, וכאן, בשכונת מחלול (היום כיכר אתרים), עברה עליה ילדותה.

בין בית הקברות הערבי, הים, כרם הענבים ובית החרושת לעורות, הייתה חנה דמות ידועה, שובבה וטובת לב. בהיותה בת 12 בערך, עברה לגור עם הוריה ברחוב בזל, וסיימה את בית הספר העממי תל־נורדאו.

הילדה השובבה גדלה והייתה לנערה ספורטיבית, מלאת חיים (כדורסל, שחייה, שיט), ופעילה בתנועת נוער. את לימודי התיכון סיימה בגימנסיה “הרצליה”, ואחר נשלחה למשק הפועלות, ליד עפולה. את אפרים, בעלה, הכירה עוד בתנועת הנוער, ולאחר שחרורו מהצבא הבריטי החליטו להתחתן. את ילדה הראשון, חיימקה, ילדה חנה בלילה בו נפטר אביה והבן נקרא על שמו. הלב לא היה פנוי לשמחה.

בשנות ילדותו הראשונות של חיימקה, השתלבה חנה ועמדה לצדו של אפרים בעלה בפעילויות לח”י השונות, כשלא פעם הועמד ביתה, ברשותה ובהסכמתה לרשות המחתרת. את ילדתה, מירה, ילדה בזמן שאפרים היה אסיר לח”י בכלא עכו. את בִתה, צִפורה, ילדה חנה כחמישה חודשים לפני הרצח במעלה העקרבים, בו נקטעו חייה וחיי בעלה באכזריות רבה ונדמה משפחתה ביום י”ב באדר ב’ תשי”ד, 17 במרץ 1954.

הבן חיימ’קה נפצע אנושות, שכב 32 שנה כשהוא משותק, ונפטר בשנת 1986.
הבת מירה’לה ניצלה הודות לחייל שכיסה אותה בגופו.
התינוקת צפורה הושארה אצל סבתהּ וכך ניצלו חייה.
למירה’לה שלושה ילדים ושני נכדים ולצפורה שני ילדים.