נולדה ביום ד’ בטבת תרע”ז, 29 בדצמבר 1916 בווארשה להורים דתיים, אבא, מרדכי הוכגליק ואמא, לבית ליכטג שעלו ארצה ב־1924, לפתח־תקוה וירדו בשנת 1928. למדה ב”תרבות”. ב־1930 הצטרפה לבית”ר. בשנת 1934 עלתה ארצה. בחיפה פגשה את מי שהוריד את הדגל הנאצי מהקונסוליה הגרמנית – משה סבוראי.

בשנת 1937 הצטרפה לאצ”ל. ביום 6 בנובמבר 1938 נישאה למשה, שכעבור חודש נעצר ושוחרר ביום 1 ביולי 1939, חודש לפני הולדת ילדתם, חרות. בפילוג האצ”ל הצטרפו ליאיר ועברו לתל־אביב. משה וחבריו נעצרו ביום 25 במאי 1941 והוא ברח ביום 27 בנובמבר 1941 בעזרתה של טובה. הם עברו לגור בדירת הגג במזרחי ב’ 8 (כיום רחוב אברהם שטרן “בית־יאיר”) ביום 29 בדצמבר 1941. טובה ציפתה שכאן יתחילו חיי משפחתם הקטנה.

בליל  3 בינואר 1942 חזר משה הביתה, ואִתו יאיר חסר הבית, על מנת להסתירו “למספר ימים”. “הימים” נמשכו. ביום 25 בינואר 1942 הודיע להם יאיר בשמחה, שנמצא עבורו חדר החל מיום 1 בפברואר 1942. ביום 27 בינואר 1942 רצח הקצין מורטון שני לוחמים ופצע את משה ואליאב שאושפזו. יאיר, כמובן, עזב מיד את דירתם. אולם חזר ביום 29 בינואר 1942, מחוסר ברירה. ביום 30 בינואר 1942 הופצו תמונותיו של יאיר. טובה החולה המשיכה לדאוג לצרכיו בדירתה, ואת ילדתה מסרה לאִמה.

ששה ימים לפני רצח יאיר, הודיעה לו המקשרת שעוקבים אחריה. יאיר אסר עליה לבוא יותר. שלושה ימים לפני הרצח, כשירדה טובה בלילה לרחוב, הרגישה שבלש מוכר לה עוקב אחריה וסיפרה ליאיר.

הבוקר של 12 בפברואר 1942, כ”ה בשבט תש”ב, לווה את טובה לאורך חייה. השחר זה עתה עלה. יאיר וטובה התעוררו בהפתעה לקול הסריטה המוּכרת בדלת. לתדהמתה, עמדה בפתח המקשרת של יאיר ובידה דואר דחוף – הצעת החסות שנשלחה מהצ”ח. יאיר הכין תשובתו, ומכתב לאִמו, והמקשרת עזבה. לאחר צאתה, נשמעו צעדים על הגג בקרבת החלון.

כעבור כשעה נשמעה דפיקה קלה בדלת. יאיר, כרגיל, מיהר לארון. לדירה נכנסו האנגלי וילקינס ושני בלשים. כעבור כחצי שעה גילו את יאיר בארון. כשהושיט הבלש ידו לאקדחו, התייצבה טובה בינו ובין יאיר ואמרה “לא לירות – או שתירה בי”, וקיוותה שבכך הצילה את חייו. שני בלשים נוספים הגיעו ובידיהם אזיקים. טובה הורדה למכונית. פתאום שמעה שלוש יריות וקראה: “שוטרים בלי מדים רצחו את יאיר שטרן”. טובה הועברה לבית הסוהר בבית־לחם. חרות הקטנה נשארה אצל אִמה האלמנה, לאה הוכגליק ואחיה, טוביה ודוד מירום (הוכגליק), נשלחו בשנת 1944 למחנות באפריקה.

טובה שוחררה כעבור ארבע־וחצי שנים בהמלצת ועדה רפואית ממשלתית. לאחר־מכן נולדו לטובה ולמשה יאיר וסמדר. בשנת 1978 הקימו את גרעין צפון השומרון. בשנת 1981 התיישבו עם חבריהם בשקד. טובה ניהלה את הספריה בשקד. בחשוון תשס”א, 2000, הוענק לטובה ולמשה סבוראי אות “יקיר השומרון”.