מאת חגית גלטנר, בתו של לוחם לח”י סלבטור טורי גרשון “אבנר”.
החטיבה הלוחמת של לח”י
לאחר רצח אברהם שטרן “יאיר”, הוקם מרכז בן שלושה חברים: יצחק שמיר “מיכאל”, נתן ילין-מור “גרא” וד”ר ישראל (שייב) אלדד. תחת המרכז פעלו מחלקות שונות וסניפים בארץ ובעולם.
אחת המחלקות הדומיננטיות בלח”י הייתה החטיבה הלוחמת.
ראשיתה של החטיבה הלוחמת היה במחלקת הפעולות. במרכז רצו להעלות את רמתה המלחמתית של המחלקה ולהכשיר מפקדים כדי שתוכל לקום חטיבה לוחמת הכוללת יחידות לחימה בחוליות, כיתות ומחלקות.
ראש החטיבה הלוחמת
להעברת קורס להכשרת מפקדים למחלקת הפעולות, נבחר יעקב ישקה אליאב “אביאל” שהיה בעל הכשרה צבאית וטכנית ברמה גבוהה מאד. כישוריו הצבאיים של אליאב רכש בקורס מפקדים בפולין, במסגרת הסכם האצ”ל להכשרת לוחמים יהודים. בשנת 1939 הועמד בראש הפעולות בירושלים ונאסר עם חברי מפקדת האצ”ל ביום 13 באוגוסט 1939. בפילוג הלך עם יאיר והיה ממייסדי לח”י ואחראי למחוז הצפון. בשנת 1941 מונה קצין תכנון והדרכה ארצי וחבר המפקדה.
לאחר שברח בתחבולה מבית הסוהר המרכזי בירושלים, בדצמבר 1943, חזר לפעילות במחתרת.
נתן ילין-מור “גרא” מספר על אליאב, לאחר בריחתו:
“היה לנו יום של שמחה. כעבור יום ישב איתנו יעקב בישיבת המרכז. ראינו בו תוספת כוח חשובה. מעטים ישוו לו בתחום הצבאי-מהפכני. הוא ייטול הרבה מהעומס של מיכאל. הוא ידריך יתכנן, יקים צוות של לוחמים-מהפכנים למופת.”
כאמור, אליאב נבחר להעביר קורס הכשרת מפקדים למחלקת פעולות ולאחר מכן, נבחר לעמוד בראש החטיבה הלוחמת. לאחר שנשלח לפעילות בחו”ל, החליף אותו יעקב בנאי “מזל” ועמד בראשה עד קום המדינה. סגנו של בנאי היה יעקב גרנק “דב הבלונדיני”.
מפקד החטיבה הארצית קיבל הוראות ממרכז לח”י. מבנה החטיבה הלוחמת כלל שבע מחלקות. בראש כל מחלקה עמד מפקד שהיה כפוף למפקד החטיבה הארצית. כמו כן היו כפופים לו כל מפקדי מחלקת הפעולות בסניפים השונים ברחבי הארץ.
מחלקות החטיבה הלוחמת:
מחלקת כוח אדם
אחראי על המחלקה היה עמנואל הנגבי “אדם”. המחלקה עסקה בצד הארגוני של החטיבה הלוחמת. היא הייתה מורכבת מכיתות. לכל כיתה היה מחסן נשק כיתתי ובו גם מדים שונים. בתל אביב הגיע מספר הכיתות הלוחמות לעשר.
הרכב כל כיתה:
חוליית מקלע “ברן” בת שני אנשים. אקדח לכל איש.
חוליית תת מקלענים בת ארבעה אנשים.
חוליית רובאים בת שלושה אנשים ולוחם נוסף אחד עם 6 רימוני “מילס”.
סה”כ 10 אנשים בכיתה.
מחלקת התכנון
עבודת המחלקה רוכזה על ידי מפקד החטיבה הלוחמת יעקב בנאי “מזל”. המחלקה עסקה באורח מתמיד בהכנת תכניות מבצעיות שונות, תצפיות וסיורים, תרשימים וכדומה. במחלקה נאספו במרוצת הזמן תיקי פעולה, שנשמרו במחסנים וכתובים בכתב סתר.
מחלקת ההדרכה
מחלקת ההדרכה הייתה אחראית על ההדרכה הצבאית. ההדרכה האידיאולוגית הייתה בתחום האחריות של מחלקת ההסברה המרכזית. הקורסים נמשכו על פי רוב בין שבוע ימים לשלושה שבועות. הם נערכו בחדרים סגורים, מחוסר מקומות פתוחים בטוחים. ההדרכה כללה לימוד של סוגי הנשק, רימונים וחבלה.
כמפקדי מחלקת ההדרכה כיהנו לסירוגין צפוני שומרון ודוד שומרון “עלי”.
מחלקת המחסנאות
זו הייתה מחלקה ארצית, ולה מחסנים מרכזיים שלא היו קשורים בסניפים הבודדים. מקומות למחסנים סיפקה מחלקת האוהדים. במחסנים היו, נוסף לנשק, גם מדים צבאיים ומשטרתיים, תעודות ומסמכים ממשלתיים.
כמפקדי המחלקה שימשו צבי פייגלביץ “רמי” ואברהם ליברמן “גדעון”.
המחלקה הטכנית
המחלקה הטכנית הייתה ארצית. המחלקה קמה בהדרגה כדי לענות בכל פעם על צרכים דחופים, והתפחתה יחד עם התפתחותה של המחתרת, עד שהייתה ליחידה עצמאית. בתחילה המחלקה הטכנית טיפלה בעיקר בנשק ואחסנתו והכנת אמצעי לחימה.
עיקר העבודה של העוסקים בנושא הייתה בנייה או חפירה של בונקרים ששימשו מקומות מחבוא לנשק והכנת הנשק וחומרי הנפץ לשימוש בלחימה. במקביל קם צורך בבניית מקומות מחבוא לאנשי המחתרת. עבודות אלה לא התבצעו דרך קבע על ידי אותם אנשים אלא מדי פעם, על ידי מי שהיו לו כישורים לכך והיה פנוי למלאכה.
במשך הזמן התפתחה הפעילות מעבודה חשאית במקומות מחבוא לעבודה בחסות בתי מלאכה כשרים, ששימשו לעבודות מזדמנות בשוק הפתוח וכמוצר לוואי עסקו בתיקונים ובייצור כלי נשק ובפיתוח אמצעי לחימה אחרים.
הייתה מעבדה מיוחדת למנגנוני הדלקה (ראש ומצית) ובה הוכנו גם פיקות לכדורים. במחלקה הורכבה גם תחנת השידור.
ערב מלחמת השחרור הוקמו מתקנים בלעדיים לייצור של אמצעי לחימה. באותה תקופה כבר יוצרו על ידי לח”י חומרי נפץ ובהמשך גם תת מקלעים, מרגמות ופגזי מרגמה.
במשך הזמן, ריכזה המחלקה הטכנית גם את הזיופים של מסמכים ותעודות, מספרי מכוניות וגם איפור אנשים.
בתי המלאכה של המחלקה הטכנית באזור תל אביב:
- ברחוב בלפור, מול בית החולים “הדסה”, בחצי מרתף שנבנה בו גם מחסן סתר.
- ברחוב דיזינגוף 80, במחסן המרכזי של החטיבה הלוחמת, שכנה המעבדה הכימית.
- המסגרייה של יצחק גזית בבני ברק שימשה בית מלאכה לייצור תת מקלע “סטן”.
- חומר נפץ יוצר במסגרייה שעל גג ביתו של יהושע זליבנסקי ברחוב שבזי 65 בתל אביב.
- פרדס נטוש בסוף רחוב לבנדה בתל אביב ובבני ברק.
- בבית המלאכה של אליהו אלוני ויעקב מייזלס ברחוב מזרחי ב’ 58 בתל אביב, יוצרו מוקשים. בשנת 1946 אירעה התפוצצות בבית המלאכה והמקום נעזב.
במחלקה פעלו, בין היתר, יהודה לוי (שמואל), יעקב גנור “דן”, יעקב חרותי “דרור” אליהו אלוני “תרנגול” ומנחם שפס “יחזקאל”.
מחלקת התעבורה
בתל אביב היה ללח”י קשר עם שלוש תחנות של מוניות ובעיקר הצטיינה תחנת “חשמונאים”, שמעט כל נהג בה היה קשור עם לח”י. היו גם בעלי משאיות ואופנועים, שמדו לרשות המחתרת. כאחראי על המחלקה שימש אפרים פירסנברג “פיסקה”.
מידת הסיכון שהסתכנו הנהגים הייתה גבוהה מאד. לאחר כל פעולה התפזרו הלוחמים ונעלמו מהאופק, אך הנהגים היו צריכים לחזור אך עבודתם היומיומית.
בנוסף לשמו של פירסטנברג, יעקב בנאי מציין בספר “חיילים אלמונים”, מספר שמות של נהגים: מאיר קרנץ, מנשה אדומי, טוביה, יאני פולני, מיעטק גולומבק, חנן, צבי גוט, שלמה גוט, יעקבי אברהם, ישראל ופנחס.
המחלקה הרפואית
זו הייתה מחלקה ארצית. בראשה עמד רופא, אוהד המחתרת. בין האחראים היו: ד”ר זליג פאול, ד”ר ליטמנוביץ’ ואחרון היה ד”ר מנשה אשכנזי שמאוחר יותר התגייס לצה”ל יחד עם אנשי לח”י והיה לרופא הגדודי בגדוד 82 בחטיבה 8. למחלקה הרפואית היה קשר עם מנתחים ידועי שם, ביניהם פרופ’ מקס מרקוס מבית חולים “הדסה” תל אביב.
אישיות בולטת ודומיננטית במחלקה הייתה יהודית שקמוני “הקופאית”, שבאחריותה היה הטיפול בפצועים ובחולים. בנוסף אליה פעלו במחלקה, בין היתר, רבקה ליברמן “קרני”, צפורה דרורי, תמר פרומר “הג’ינג’ית”, יהודית דורון (זליבנסקי) “עתידה” ורינה אהרוני “שרה”.
המחלקה הייתה קשורה עם מספר דירות של אוהדים, אשר צוידו במכשור רפואי בסיסי כדי לבצע בהן ניתוחים קטנים.
לכל פעולה קרבית יצאו רופא ושני חובשים, עם שתי אלונקות. בקרבת מקום הפעולה הוקמו נקודות איסוף לפצועים ומוצב ארעי לביצוע ניתוחים דחופים.
מבנה של פעולת לח”י
לפני כל פעולה, מחלקת התכנון הייתה מגישה תכנית פעולה למפקד החטיבה. לאחר אישורו, התכנית הייתה מועברת לבדיקת יצחק שמיר “מיכאל”. לאחר מכן נקבעו מפקד לפעולה וסגנו.
מפקד החטיבה היה נפגש עם מפקד הפעולה ושניהם היו מנתחים את הפעולה לפרטי פרטים.
המפקדים ערכו סיורים מקדימים במקום, נבדקו דרכי גישה ונסיגה. נקבעו מקומו ריכוז, פיזור, איסוף פצועים ואחסון זמני בקרבת מקום לאחר הפעולה.
שעות ספורות לפני הפעולה רוכזו האנשים המיועדים להשתתף באותה פעולה במקום ריכוז, מוסכם וזמני. במקום הוכן שולחן חול עליו הוסברה התכנית וחולקו התפקידים. כל מפקד עמדה הסביר ללוחמיו את התוכנית והתפקיד שלהם.
סגן מפקד הפעולה דאג לחלוקת הנשק. נלקחו מהלוחמים התעודות האישיות עד סיום הפעולה.
לאחר היציאה “נוקה” מקום הריכוז וסולקו כל האביזרים ששימשו להסברת הפעולה.
המסע לפעולה: בראש היה יוצא מפקד הפעולה עם שני רצים, אחריהם הלוחמים ובמאסף סגן מפקד הפעולה. לפעולות בשטחים פתוחים נלוו סיירים. לעיתים קרובות קדמה למסע מונית עם “זוג אוהבים” ולהם אותות מוסכמים לאזהרת אלה שאחריהם.
בנסיגה לאחר ביצוע הפעולה, הדאגה הראשונית הייתה להיפטר מהנשק במהירות האפשרית. לשם זה נקבעו מחסנים ארעיים. לרוב בפרדס, עשרות מטרים מהגדר, בבור או בחבית. לשם טשטוש עקבות היו פורשים שמיכות. ליד הגדר היה עומד המחסנאי ומקבל את הנשק מהלוחמים שהיו עוברים הלוחמים בשורה עורפית, כדי לא להשאיר עקבות של ריכוז אנשים רבים במקום..
במרחק קילומטרים אחדים ממקום הפעולה חיכו מכוניות. לעיתים היו מפזרים את האנשים כחוליות או כבודדים. לכל אחד נקבעו קשרים אחדים, כדי לוודא אם חזר הלוחם בשלום.
מחלקת הידיעות – מחלקה ו’
מחלקת הידיעות לא הייתה חלק מהחטיבה הלוחמת אך פעלה בצידה והייתה חיונית ביותר. עיניו של הכוח הלוחם הוא המודיעין המאפשר לתכנן, לתחבל, לפעול ולהתגונן. היה עליו לצפות למרחוק, גם על המתרחש בגורמים לא פעילים ולספק מידע על כל נושא שעלול לעלות בזמן לא צפוי. בין האחראים על מחלקת הידיעות היו: משה סבוראי “אריה”, אברהם ארבלט – “אהרן” ויהודה גור – “בועז” מונה לעוזרו. לימים מונה יוסי חסון “לוט” לאחראי ארצי של המודיעים במחתרת לח”י.
אחרית דבר
עם קום המדינה, מרכז לח”י החליט על פירוקה של המחתרת בכלל, החטיבה הלוחמת בפרט ועל התגייסות חבריה לצה”ל. בירושלים, שלא נכללה בתחומה של מדינת ישראל המשיכה להתקיים, באופן עצמאי, החטיבה הלוחמת של לח”י בראשותו של יהושע זטלר “מאיר”.
ביולי 1948 החליטו אנשי לח”י בירושלים לפעול בתיאום עם ההגנה. החטיבה השתתפה בקרבות על שחרור העיר.
החטיבה התקיימה עד שלהי תש”ח והפרקה סופית לאחר ההתנקשות ברוזן ברנדוט.
מקורות מידע:
- “ישראל עושה חיל”, אברהם ורד, הוצאת יאיר, תשנ”ח.
- “לח”י בעין המצלמה”, בעריכת זאב גולן, הוצאת משרד הבטחון – ההוצאה לאור, מודן והעמותה להנצחת מורשת לח”י, 2021.
- “לקסיקון לח”י”, נחמיה בן תור, הוצאת משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לח”י, 2007.
- “נושאי לפיד החרות”, נחמיה בן תור, הוצאת יאיר, 2008.
- “חיילים אלמונים”, יעקב בנאי, הוצאת יאיר, 1989.