בצער רב אנו מודיעים על פטירתו של לוחם לח”י דוד ביאלה – “שמואל”.
דוד נפטר ביום שישי, י״ט באדר ב’ תשפ”ד, 29 במרץ 2024 והובא למנוחות באותו יום בבית העלמין כפר מימון.

יהי זכרו ברוך!

דוד נולד ביום ט’ באב תרצ”א, באוגוסט 1931 בירושלים לאביו מרדכי שמואל ולאמו מרים. אביו, שהיה דור שישי בארץ, נימנה עם בוגרי בית־הספר “למל” וישיבת מאה שערים. הוא היה ממקימי שכונת אחווה, מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים, הקים לו משק חקלאי ממנו סיפק חלב לתושבי השכונה. בשנות העשרים נטע פרדס בפתח־תקוה. האם מרים, שמוצאה היה מטרנסילבניה, הגיעה ארצה בסוף מלחמת העולם הראשונה.
בשנת 1945, בעת שלמד בסמינר למורים מזרחי על שם ליפשיץ, גויס לגדנ”ע. בשנת 1946 הצטרף למחתרת לח”י. מפאת גילו הצעיר, צורף תחילה למחלקת הנוער והועסק בהדבקת כרוזים, בהפצת חומר הסברה, בתקשורת, בתצפיות, וכדומה. לימים הועבר למחלקה שעסקה בגיוס חברים חדשים לתנועה.
עוד למד בישיבת “היישוב החדש” בתל־אביב, ובישיבת “חברון” ובישיבת “מרכז הרב” בירושלים.
אחרי החלטת האומות המאוחדות על חלוקת ארץ־ישראל לשתי מדינות, יהודית וערבית, פתחו הערבים בפעולות התקפה על היהודים בכל רחבי הארץ ודוד צורף ל”פלוגת ציון”, היא הפלוגה הדתית של לח”י בירושלים, והשתתף בפעולותיה של הפלוגה. בסיסו היה מחנה “אלדד” של לח”י. הוא נלחם בבריטים ובערבים, הניח מוקשים, השתתף בניסיון הפריצה לעיר העתיקה, כאחד מששת חברי החוליה שהניחה את מטען ה”קונוס”, שם נפצע ברגלו מרסיסים.
אחרי ההתנקשות במתווך השוודי פולקה ברנדוט על־ידי חוליה של חברי לח”י, על שרצה למסור את ירושלים לעבדאללה, פורקו מחנות לח”י בירושלים וחבריהם נאסרו. דוד הלך להתגייס לצה”ל, אך נדחה מפאת גילו הצעיר, והלך ללמוד בישיבת מרכז הרב. אחרי החנינה הכללית לחברי לח”י, התייצב דוד שנית לצה”ל, גוייס, עבר קורס מ”כים וקורס לניהול כספים והוצב במחנות צה”ל שונים.
אחרי מלחמת הקוממיות ושחרורו מצה”ל, המשיך בלימודים וסיים סמינר למורים. הוא סיים גם קורס לעובדי מעבדה וקורסים אוניברסיטאיים בכימיה ובהנדסה כימית. במשך 42 שנים עבד כחוקר ב”מפעלי ים המלח”, עד צאתו לגימלאות.

בשנת 1962 נשא דוד לאשה את פנינה לבית זיכל ונולדו להם שבע בנות, נכדים ונינים רבים.
אחרי גירושיו, התחתן בשנית עם חסיה.