חנה נולדה ביום י”ב בתמוז תרפ”ג, 25 ביולי 1923 בעיר חיפה להוריה חיה לבית דובנוב ושמואל קרוגר. אביה עלה ארצה מהעיר סמולנסק שברוסיה בשנת 1922. הוא פגש את חיה, שאחי אביה היה ההיסטוריון הנודע שמעון דובנוב, ונשא אותה לאישה. ביתם היה בית ציוני ומסורתי. בהיותה בת שמונה, התייתמה חנה מאימה, ובגיל שש־עשרה מאביה. לאחר מותם, התקבלה כחניכה במשק הפועלות בעפולה.

בשנת 1941 הכירה את יעקב טונקל בנאי, האיש לו נישאה, אשר שירת כנוטר במשטרת הישובים העבריים ובסיסו היה במשק הפועלות. כינויו במחתרת באותם ימים היה ‘שרגא’, ואחר כך ‘מזל’. כשנודע לחנה, שיעקב הוא איש לח”י, שישב בעמק כדי לפתח קשרים עבור המחתרת, החליטה להצטרף אל פעילותו המחתרתית, מתוך רצון לצעוד יחד אתו במלחמה נגד השלטון הזר. היא חלקה את חייה עם יעקב לאורך כל שנות המחתרת וידעה פחד, רעב וסכנות מאסר ומוות. לימים אמר עליה יצחק שמיר, ‘מיכאל’: “חנה, רעייתו של מזל, השתתפה בכל מה שעבר עליו”.

חנה חוותה על בשרה אירועים והתרחשויות רבים שקרו במחתרת. כעבור זמן עזב מזל את הנוטרות והיה אחראי על סניף חיפה. עם העברתו מחיפה לתל־אביב, שכרה חנה עבורם חדר ברחוב טיומקין 17 ו’מיכאל’, שהיה מבוקש על־ידי המשטרה הבריטית, בא להתגורר בחדרם. בעודו בחיפה גר מזל בחדר אחד עם חבר לח”י שכינויוֹ ברוך. הוא ביקש מברוך לשלוח לו את מזוודתו לתל־אביב ומסר לו את כתובתו החדשה. בינתיים, בעקבות אירוע טראגי, ברוך נהרג. כעבור זמן־מה נסע מזל לחיפה והלך לחדרו של ברוך כדי לפנותו. לתהדמתו גילה בכיס מעילו פתק ועליו רשומה כתובת הדירה ברח’ טיומקין 17 בתל־אביב. אילו גילו הבריטים את חדרו של ברוך ומצאו את הפתק, התוצאות היו יכולות להיות קטלניות עבורם ועבור מיכאל.

בהיותה בחודש השמיני להריונה, שהה ‘מזל’ בירושלים בקשר להתנקשות המתוכננת בנציב העליון הבריטי, סר הרולד מק־מייכל. תקופה זו עברה עליה בחרדה בלתי פוסקת, עד להולדת בִתם נילי. לאחר מלחמת הקוממיות נולד בנם שרגא.

חנה השתלמה במקצוע הספרנות.