יעל נולדה בירושלים בתמוז תרפ”ח, 1928 בשכונת סוכת שלום. בת למשפחת חסידים ונצר לשושלת אדמו”רים, ששרשיה מגיעים לבעש”ט ולשל”ה הקדוש. אביה, הרב דוד אריה ברנדווין זצ”ל, הקפיד מאד בשמירת מצוות והיה בעל דעות לאומיות מוצקות. כבעליו של בנק “ציון”, היה מעורה ברכישת קרקעות ובבניית שכונות חדשות בירושלים וסייע לרבים לעלות ארצה. אִמה, אסתר מלכה לבית הורוויץ, אישה גומלת חסדים לרבים, ניהלה את הבית ודאגה לחינוך ילדיה, שתי בנות ושלושה בנים.

יעל למדה בסמינר למורות ולגננות מזרחי. מנעוריה התעניינה בקורות העם היהודי. הצטרפה לבית”ר ואחר לברית החשמונאים, שדרכה הגיעה גם ללח”י, בטרם מלאו לה 15 שנים. בתחילת דרכה פעלה בתאי הנוער, בהדבקת כרוזים ובהפצת חומר הסברה. לאחר־מכן השתתפה בפעולות שונות כגון ההתנקשות בגנרל ברקר ושחרורו בכוח של ד”ר ישראל אלדד ממעצר. פעולה זו אף חייבה אותה לעזוב את אִמה, על ערש דווי. כן השתתפה בתצפיות, באיסוף מידע, בהנחת מטענים ובהעברות נשק.

עקב הלשנה, נאלצה לרדת למחתרת, ולאחר שפעולת שחרור ד”ר אלדד נחשפה בידי בעל בית־קפה ערבי, היה עליה לגלות מירושלים. חטיפתו ורציחתו של אלכסנדר רובוביץ, שהיה חניכה, השאירו בלִבה צלקות קשות.

זמן מועט לפני פרוץ מלחמת השחרור נישאה. מנישואים אלה, שהסתיימו בגירושים, נולדה בִתה, שרה. בהזדמנות הראשונה חזרה לירושלים, סיימה חוק לימודיה ונישאה לשבתי בן־דב, חבר לח”י אף הוא. להם שני ילדים, נאווה ויאיר, שלושה־עשר נכדים ושתי נינות.

יעל עסקה שנים רבות בעבודה חינוכית כגננת, כמורה וכמנהלת בחינוך המיוחד. לאחר פרישתה בגיל 63, היא התנדבה בארגון “אוזן קשבת”, הדריכה במוסדות לילדים מיוחדים, ודאגה להנצחת מורשת לח”י. עם שחרור ירושלים, עברה להתגורר עם משפחתה לבית חנינא שבמזרח העיר, יחד עם משפחות נוספות של חברי לח”י לשעבר.