מאיר נולד בשנת 1922 בעיר העתיקה בירושלים למשפחה שעלתה לארץ־ישראל בשנות החמישים של המאה התשע־עשרה. למד בבית־ספר יסודי ולאחר שסיים את לימודיו פנה ללימוד טכנאות רדיו וחשמל מקצוע שהיה חביב עליו. הוא נרשם כתלמיד ל’מכון הבריטי’ בו אפשר היה ללמוד ולהיבחן בשיטת ההתכתבות. בשנת 1937 והוא בן חמש־עשרה בלבד, הגיש בקשה להתקבל לעבודה בדואר ואכן התקבל כמתלמד בתחום הרדיו בתחנת השידור.
מאיר חונך ברוח לאומית ואהבת המולדת ובשנת 1938 התגייס לאצ”ל. הוא נשלח להדבקת כרוזים, לשליחויות ולתצפיות, עבר הדרכה וקורס לנשק ובשנת 1939, כאשר האצ”ל החל לפגוע באובייקטים של השלטון הבריטי בארץ, הוטל עליו להניח חומר נפץ באולפני הרדיו. הוא ביצע את המשימה. הפיצוץ גרם לנזק רב ולהפסקת שידורי הרדיו. מאיר נחשד כמי שהייתה לו יד במעשה, הוא נעצר, נחקר ונשלח למעצר מינהלי למחנה מיזרע, ישב כמה חודשים עד ששוחרר מחוסר הוכחות. בשנת 1940, בעת הפילוג באצ”ל, הצטרף אל אנשי יאיר והיה לאיש לח”י.
בשנת 1941 גילתה הבולשת הבריטית נשק וחומרי נפץ על גג ביתו. הוא נחשד כבעל הנשק ושוב נעצר. אם כי הבולשת לא הצליחה להוכיח קשר בינו לבין הנשק שגילתה, הוא נשלח שוב למעצר מינהלי במחנה מיזרע. לאחר ששני אנשי לח”י (יצחק שמיר ואליהו גלעדי) ברחו מהמחנה, העבירו הבריטים את כל העצירים למחנה מעצר בלטרון. מאיר ישב בלטרון עד שהוגלה על־ידי הבריטים, עם קבוצת עצירים מהאצ”ל ומלח”י, לאפריקה. תחילה הם הוחזקו במחנה סמבל ליד אסמרה באריתריאה, לאחר זמן מה הם הועברו למחנה קרתאגו שבסודן וכעבור זמן שוב הוחזרו לאריתריאה ולבסוף הועברו למחנה גילגיל שבקניה.
עם הקמתה של מדינת ישראל הוא הוחזר ארצה בשנת 1948 ומיד התגייס לצה”ל ושירת בזמן מלחמת הקוממיות בחיל האויר. אחרי המלחמה נשאר לשרת בצבא קבע ופרש מהצבא בדרגת רב־סרן.
את עבודתו האזרחית התחיל כעובד ב’בדק מטוסים’ בשדה התעופה לוד (בן־גוריון). לימים הגיע לתפקיד של טכנאי ראשי לאלקטרוניקה בחברת המים ‘מקורות’.
מאיר נפטר בחודש תמוז תשל”ה, יולי 1975 לאחר מחלה ממושכת. הותיר אשה, בן ובת.