משה נולד ביום ה’ בניסן תרפ”ז, 7 באפריל 1927, בז’בולין שבפולין, להוריו איטה וצבי דב. משפחה חרדית ואדוקה מאד. בבית היו חמישה אחים וארבע אחיות. האב למד בהכשרה חקלאית, לקראת העלייה ארצה. בשנת 1930 קיבלה המשפחה סרטיפיקטים, ההורים עלו עם ארבעה ילדים והשתקעו תחילה בחיפה ואחר כך בבני ברק. בבני ברק הייתה להם חנות עופות. את משה שלחו ללמוד בישיבת “שפת אמת” של חסידי גור בירושלים.

משה התגייס ללח”י יחד עם עוד חברים, שאִתם למד בישיבה. הוא עבר לתל אביב כדי שיוכל להיות יותר פעיל בלח”י. זמן קצר לאחר מכן נעצר ונשלח ללטרון. באותה תקופה אחיו יעקב, שהיה איש אצ”ל, כבר ישב בלטרון. המשפחה נחלצה לעזרת הבנים. מאחר והם היו מאד דתיים, אושר להם לקבל אוכל כשר מההורים, שדאגו גם לבחורים דתיים אחרים והביאו גם להם אוכל כשר. משה שוחרר מלטרון לאחר מספר חדשים. הוא חזר לפעילות במחתרת ואז שוב נעצר. בפעם השנייה ישב זמן ממושך יותר.

בבית הוריו בבני ברק היה מסתור נשק. משה השתתף בהתקפה על שדה התעופה בכפר סירקין, מילא תפקידי אבטחה בעת ניסיונות התקפה במקומות שונים בסביבת תל אביב.

יחד עם כל אנשי לח”י התגייס לצה”ל ושירת בגדוד 89. השתתף בהתקפה על עוג’ה אל חפיר, שם איבד חברים רבים. חבריו מהשירות הצבאי ולאחריו זוכרים אותו כאיש עליז, אוהב מעשי קונדס, אהוב על הבריות ואיש רעים.

עם השחרור, חזר לעזור להוריו בחנות העופות. בשנת 1959 נשא לאִשה את מרים לבית עמיאל. באותן שנים החל ללמוד ליטוש יהלומים, ובכך עסק עד אשר חלה במחלה קשה שריתקה אותו לביתו ימים רבים.

למשה ומרים נולדו שני בנים, בת ושני נכדים.

משה נפטר בתל אביב ביום ו’ בשבט תש”ס, 12 בינואר 2000 ונטמן בבית הקברות בזכרון מאיר.