סימה נולדה בירושלים ביום ט”ו באדר תר”ץ, 15 במרץ 1930, בעיר העתיקה. להורים, משה ואסתר, נולדו ארבעה בנים ושלוֹש בנות. בית הוריה היה בית דתי והיא למדה בבית־ספר דתי. השתייכה לתנועות נוער – הצופים, “הנוער הציוני” ו”ברית החשמונאים”.

אחיה היה חבר אצ”ל, אשר נפל במלחמת העצמאות. סימה עצמה, בעודה נערה צעירה, הושפעה מאד מהידיעות שהגיעו ארצה על השואה, ורצתה לתת יד בגירוש הבריטים מהארץ.

הצטרפה ללח”י בשנת 1945. השתייכה למחלקת הנוער ולמחלקת הפעולות. עסקה בפעולות שונות: הפצת כרוזים והדבקתם, גיוס חברים, תצפיות, סיוע בהפעלת מוקשים, העברת כספים ונשק ממקומות הפעולה ועוד. מאוחר יותר צורפה לפעולות שונות, בזמן התקפה על משטרות בריטיות עסקה בפעילות הסחה על־ידי הטלת רימונים.

עם הקמת המדינה לא התפרקה המחתרת בירושלים. סימה שהתה עם חברי לח”י במחנה בליפתא ואחר־כך במחנה דרור, טלביה. משם יצאה לפעולות שונות, לדיר־יאסין, פעמיים השתתפה בניסיון לכיבוש העיר העתיקה. בפעולה הראשונה נפצעה מרסיסים ברגליה ובפעולה השנייה פגע כדור בגבה. על־ידה נהרגה הלוחמת עפרה.

בעת שהותם במחנה דרור עסקו גם באימונים ובהאזנה לְהרצאות שונות. באחת הפעמים אירעה התפוצצות במחנה, בה נהרגו אחדים מהלוחמים, ביניהם זמיר, אריאלה ועוד. לאחר רצח הרוזן ברנדוט התגייסה סימה לצה”ל. תחילה הוצבה בחטיבה 6, בתותחנים, ועם פריצת המצור הועברה לחטיבה 9 ושירתה כאחראית על המזכירות בשלישות. שוחררה בדרגת סמל ראשון, לאחר שירות של שלוש שנים, חלק מהן בצבא קבע.

בשנת 1952 נישאה סימה לאיזי, אותו הכירה בשירותה בצה”ל. מקום המגורים הראשון של המשפחה היה בטבעון, שם התקבלה למועצה המקומית כמזכירה. בהמשך קוּדמה לתפקיד מזכירה ראשית ואחר – לממונה על כוח־אדם. יצאה לגמלאות לאחר 35 שנים.

בתקופת עבודתה השתלמה בקורסים והשתלמויות רבות בתחומים הקשורים לעבודתה. בנוסף התנדבה ל”אגודה למלחמה בסרטן”, בה פעלה 10 שנים, ארגנה את ההתרמות, וזכתה בציון לשבח. לאחר־מכן התנדבה לעמותה, ששמה לה למטרה להקים אתר הנצחה לבני קריית־טבעון, שנפלו במלחמות ישראל. העמותה הצליחה להקים ספריה ובית לקונצרטים, הרצאות, וכו’. כאן זכתה יחד עם חברותיה המתנדבות לאות יקירת הקריה.

לסימה ולבעלה שני בנים: אייל ורן ונכדים.

בשנת 1993 עברו סימה ואיזי להתגורר בקירבת צאצאיהם בחיפה.