מאת: חגית גלטנר, בתו של לוחם לח”י סלבטור טורי גרשון “אבנר”
האם אתם יודעים איך הוקמה מחתרת לח”י?
האם אתם יודעים מי הקים אותה?
האם אתם יודעים מי היו חבריה ועל מה הם נלחמו?
אם עניתם על אחת משאלות אלה בלא, המאמר הזה הוא בשבילכם.
אברהם שטרן “יאיר”
הכל התחיל באדם אחד, אברהם שטרן, איש חזון ומעשה, שהיה מחוללה ומפקדה הראשון של מחתרת לח”י. הוא נולד בשנת 1907 בעיר סובלק בפולין. בשנת 1927 הוא עלה לארץ ישראל, למד בגימנסיה בירושלים ונרשם ללימודים באוניברסיטה העברית.
בשנת 1929 התגייס להגנה ובשנת 1931 הצטרף לארגון האצ”ל. בשנת 1933 יצא לפירנצה להשלמת הדוקטורט שלו. יאיר עזב את לימודיו ונסע לפולין.
בפןלין עסק מטעם ארגון אצ”ל ברכישת נשק והברחתו מפולין ובהכשרת מפקדים.
בשנת 1937 התמנה דוד רזיאל למפקד האצ”ל. רזיאל היה חברו הטוב של “יאיר”.
“יאיר” היה חבר המפקדה הראשית של אצ”ל ופעל בפולין.
ביום 1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין והחלה מלחמת העולם השנייה.
רזיאל, מפקד האצ”ל הכריז על הפסקת אש מול הבריטים ועל התגייסות למלחמה נגד הגרמנים.
קיץ 1940 – הקמת מחתרת לח”י
“יאיר” התנגד להכרזתו של רזיאל ובאוגוסט 1940 החלה לפעול מפקדה נפרדת בראשותו. באוקטובר באותה שנה הכריז “יאיר” על הקמת מחתרת חדשה שעתידה להיקרא: “לוחמי חרות ישראל”.
“יאיר” יסד עיתון ותחנת שידור מחתרתית. בראשות קבוצת אנשי מחתרת שהלכו בעקבותיו מאצ”ל. החלה המחתרת לפעול להחרמת כספים והלוחמים יצאו לפעולות המבצעיות הראשונות.
“יאיר” – חייל ומשורר
“יאיר” היה גם משורר. הוא החל לכתוב שירים בעברית. על אהבת המולדת והנכונות להילחם ולמות למענה. על שיריו חתם בשם “יאיר”, שהפך לימים לשם הכינוי המחתרתי שלו. אחד משיריו “חיילים אלמונים” הפך ברבות הימים להמנון מחתרת לח”י והוא מושר בטקסים ואירועים עד היום.
כ”ה בשבט תש”ב – פברואר 1942 – רצח “יאיר”.
הבריטים ומוסדות היישוב רדפו אחרי “יאיר” ולוחמיו. בחודשים האחרונים לחייו נע “יאיר” ממחבוא אחד למשנהו ופעמים אף ישן בחדרי מדרגות.
בכ”ה בשבט תש”ב – 12 בפברואר 1942 גילו אותו בלשים בריטיים בדירת הגג הקטנה של לוחמי לח”י טובה ומשה סבוראי בדרום תל אביב, ברחוב מזרחי ב’ (היום רחוב אברהם שטרן). שם כבלו אותו וירו בו 3 יריות שהובילו למותו.
מהי הדרך שהתווה “יאיר”?
מטרת לוחמי חרות ישראל הייתה שחרור ארץ ישראל מהשלטון הזר (הבריטים) וחידוש ריבונות עברית בארץ ישראל – שחרור המולדת. הקמת מדינה יהודית לעם ישראל.
לוחמי חרות ישראל לא הכירו בזכות של הבריטים לשלוט בארץ ולחוקק בה חוקים. הבריטים מנעו עלייה והתיישבות ולכן יש להילחם בהם כדי להבטיח גם תחום זה. יש להילחם בבריטים בכל דרך צבאית ומדינית ולגרשם מארץ ישראל.
מטרתה של מחתרת לח”י הייתה לפגוע בשלטון הזר בדרכים שונות:
- מלחמה צבאית.
- הופעה בבתי משפט כמאשימים במקום נאשמים.
- בריחה לחזית מבתי הסוהר וממחנות המעצר.
- קירוב לבבות והשרשת הרעיון דרך מערכת הסברה.
חברי מרכז לח”י ושיקום המחתרת 1943 עד 1944
כשבועיים לפני שנרצח העביר “יאיר” מכתב לחברי המחתרת שהיו עצורים. בו הוא מבקש מהוותיקים ומהמנוסים שבלוחמים לברוח מהמעצר. הוא אף נקב בשמות – וביניהם שמו של יצחק יזרניצקי (הוא יצחק שמיר) “מיכאל”.
לאחר הירצחו של “יאיר” חוותה המחתרת שבר גדול. קומץ של אנשים נותר ללא הנהגה. היו אלה יהושע ונחמה כהן יחד עם אנשי הקבוצה הפולנית ששמרו על “הגחלת”. קבוצה נוספת של לוחמים ירדה למחתרת והיא קבוצת טוביה.
כחצי שנה לאחר מכן, יצחק שמיר ברח ממחנה המעצר מזרעה. בסיוע מספר לוחמים הגיע לפרדסי רעננה שם הסתתר יהושע כהן “שפסל” אשר ליכד סביבו את השורדים האחרונים במחתרת בימים שלאחר רצח “יאיר”.
שמיר פעל להקמת מרכז לח”י. הוא פנה לשם כך לישראל אלדד ולנתן ילין-מור “גרא”, אשר בתחילה פעל מתוך מחנה המעצר לטרון ואחר כך ברח בנובמבר 1943. יחד עם עוד 19 לוחמים דרך מנהרה.
שיקום המחתרת
חברי המרכז איחו קשרים שאבדו. אנשים ותיקים וחדשים נקלטו לפעילות המחתרת אנשים. גויסו כספים ואוהדים שסייעו למחתרת במחבוא ובציוד. הוקף סניף במצרים שחבריו שלחו נשק ותחמושת למחתרת בארץ. כמו כן הוקמו סניפים חדשים ברחבי הארץ. מנגנון התנועה התייעל, נעשו פעולות הסברה והוגברו אמצעי הסודיות.
הוקמו מחלקות גיוס, נוער, מודיעין ופעולות. במהלך השנים 1943-1945 יצאו לפועל התקפות רבות כנגד הקצינים וחיילים בריטים וכנגד תשתיות ומתקנים בריטיים.
בתקופה זו הוחלט להתנקש בחייו של הלורד מוין, השר לענייני המזרח התיכון. לפעולת ההתנקשות נבחרו אליהו חכים – “בני” ואליהו בית צורי – “זבולון” ונשלחו לקהיר, מקום מושבו של לורד מוין. השניים ירו בלורד מוין ובעת בריחתם מהמקום נתפסו. שני אליהו נשפטו ונידונו למוות בתליה. הם הועלו לגרדום במרץ 1945 כששירת התקווה בפיהם.
תנועת המרי העברי 1945 עד 1946
באוקטובר 1945 התאחדו ההגנה, האצ”ל ולח”י בהסכם משותף למיגור השלטון הבריטי בארץ. במסגרת תנועת המרי הסכימו שלושת הארגונים על פעולות כנגד תשתיות ומתקנים בריטיים, חלקן בביצוע משותף.
מחתרת לח”י ביצעה והשתתפה במספר פעולות נועזות ביניהן: חבלה בבתי הזיקוק בחיפה, התקפות על מפקדות הבולשת הבריטית, החרמות נשק, התקפה על שדה התעופה “סירקין” פיצוץ גשר נעמן, התקפה על מחנה חיילי דיוויזיה הבריטית המוטסת והתקפה גדולה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה.
תנועת המרי העברי התפרקה לאחר פיצוץ מלון המלך דוד שבוצע על ידי אצ”ל, התקפה בה נהרגו חפים מפשע.
מחתרת לח”י ממשיכה במלחמה 1947 עד מאי 1948
למרות פירוקה של תנועת המרי העברי, מחתרת לח”י לא הפסיקה פעולותיה והמשיכה בפגיעות בשלטון הזר.
שוב נרשמת שורת פעולות נועזות ומסוכנות: פיצוץ מטה המשטרה בחיפה, פיצוץ מכלי הנפט במפרץ חיפה, פיצוץ מרכז התקשורת של המשטרה בשרונה, התנקשות במפקד הבולשת בחיפה – קונקווסט, פיצוץ הסאריה ביפו.
באותה תקופה מתרחשת הפריצה לכלא עכו על ידי אצ”ל במהלכה בורחים לוחמי אצ”ל ולח”י. במהלך הבריחה נהרגים חיים אפלבויים “אלימלך” ושמשון וילנר “שמש” לוחמי לח”י, ממשתתפי ההתקפה על בתי המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה.
אלכסנדר רובוביץ “חיים” נחטף בדרכו להדבקת כרוזים על ידי אנשי היחידה המיוחדת של המשטרה הבריטית תחת פיקוד מייג’ור רוי פאראן. רובוביץ’ עונה ונרצח ומקום קבורתו לא נודע.
עוד באותה שנה, בנובמבר 1947 הותקף בית אימונים של לח”י בפרדס בין רעננה להרצליה. הבריטים ירו למוות בחמישה לוחמים צעירים.
לוחמי לח”י לאחר הקמת המדינה ממאי 1948
ביום ה’ באייר תש”ח, 14 במאי 1948 קרא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל.
הנהגת לח”י החליטה על פירוק המחתרת והתגייסות כל לוחמיה לצבא הגנה לישראל.
ביום 29 במאי 1948 נערך מסדר הגיוס של לוחמי לח”י לצבא. לראשונה לא היה צורך להסתתר. שלושת חברי מרכז, שמיר, ילין-מור ואלדד ניצבו מול הלוחמים. ילין-מור קרא את פקודת היום שסקרה את תולדות לח”י והישגיה.
למעלה מ-700 לוחמים התגייסו לחטיבה 8 ועוד רבים בחרו להתגייס כבודדים ליחידות השונות. לוחמי חטיבה 8 השתתפו בקרבות העזים של החטיבה בשפלה ובנגב, רבים נפצעו.
128 חללים הם מניין חללי לח”י מתוכם נפלו 63 חללים בקרבות מלחמת העצמאות ברחבי הארץ ובירושלים.