שלום, בנם של יצחק וחיה, נולד בתל אביב ביום ב’ באדר תרצ”א, 19 בפברואר 1931. בתחילת דרכו למד בבית ספר תחכמוני בתל אביב ולאחר מכן בתלמוד תורה סיני. בהיותו יתום מאביו, התגורר והתחנך אצל סבו, אברהם מחרובסקי. בגיל 13 הצטרף לתנועת בני עקיבא, והיה חבר פעיל בה עד נפילתו.
בשנת תש”ו התגייס ללח”י ועיקר פעילותו הייתה במח’ הנוער – הדבקת כרוזים, הפצת עלונים, ותצפיות. עם העברתו למחלקת הגיוס, עבר קורס באידיאולוגיה, ועיקר הצלחתו הייתה בגיוס נוער דתי, חניכי בני עקיבא.
באחת ההדבקות של עיתון “המעש”, ליד בית הכנסת הגדול, כמעט ונתפס “על חם”. חיילים בריטים, במשוריין שעבר במקום, הבחינו בו ובחברו והתחילו במרדף אחריהם. שלום הצליח לברוח.
במשימות גיוס, באחת ממושבות השרון, נתפס על ידי חברי ההגנה. הוכה עד זוב דם, נשאר מוטל ברחוב, עד אשר התאושש וחזר לביתו בכוחות עצמו.
שלום היה בין חניכי הקורס לנשק שהתקיים ברעננה בבית מבודד באזור הפרדסים.
ביום 12 בנובמבר 1947, בשעות הבוקר, הוקף המקום על ידי מאות חיילים בריטים. קצין בריטי דפק בדלת. חמדה, אחת הבנות, פתחה ואמרה, כי אין איש בבית. הקצין דחף אותה וראה את כולם עם נשק ביד. המדריך הורה לאנשיו לברוח דרך החלון, לכיוון הפרדסים. בין הפרדסים לבית השתרע שטח פתוח של כ־200 מטר.
תוך כדי הבריחה, ירו הבריטים לכל הכיוונים. שלום נפצע קשה בשוק. מכיוון שלא קיבל עזרה, נפטר במשוריין בדרכו לבית החולים הממשלתי ביפו כתוצאה מאיבוד דם. הוא היה בין החמישה שנהרגו ביום כ”ט בחשון תש”ח, 12 בנובמבר 1947. מקום קבורתו בנחלת יצחק.
שלום היה נער מלא חיים ועליצות, בעל חוש הומור בלתי רגיל. תמיד היו באמתחתו סיפורים מבדחים.
בשיחה שהייתה לידידו של שלום, אברהם חמילבסקי, עם מדריכו של המנוח בבני־עקיבא, יוסקה שפירא, לימים שר בממשלת ישראל, אמר יוסקה, כי למרות שדרך ההגשמה בתנועת בני עקיבא הייתה בהגנה ובהתיישבות, גאה הוא בכך, שאחד מחניכיו היה איש לח”י שנפל על קדושת הארץ.
