אריה, בן יחיד להוריו, נולד בשנת 1921 בקולומאיה אשר בגליציה. משפחתו משפחה ציונית יהודית אמידה. אביו היה מורה לעברית. אריה החל את לימודיו בחדר אך בד בבד למד בבית ספר פולני. לאחר סיום בית הספר היסודי, המשיך את לימודיו בבית הספר למסחר והיה למנהל חשבונות מדופלם.

הוריו ומרבית בני משפחתו נספו בשואה. אריה הצליח לברוח, נדד מזרחה ושם הצטרף לצבא הפולני, ממנו ערק כשגדודו הגיע לארץ ישראל. אריה, יחד עם חבריו חיים רבינא ויעקב שר הסתדרו בעבודה אצל חקלאים בכפר אז”ר. אריה, שהיה חניך בית”ר בפולין, חיפש דרך להצטרף ללח”י ויצר קשר עם מפקד יחידת הנוטרים באזור תל־ליטווינסקי, צבי פינקלשטיין, שלאחר שנים נודע בכינויו “דני הר הבית”, אשר גייס אותו למחתרת. מאז קשר אריה את חייו למחתרת.

משפחתו, משפחת לנדוור הנודעת, שהייתה משפחה אמידה מבעלי “קפה לנדוור” בארץ, ניתקה אתו כל קשר, אחרי שחשדו בו שהוא איש לח”י. אריה, בכינוי “עוזי”, המשיך כפועל חקלאי באזור תל־ליטווינסקי, אולם באותה תקופה נערך חיפוש נמרץ אחרי נתן ילין־מור, אשר חשדו שהוא מסתתר באזור, על כן נאלץ אריה לחפש לו מקום מסתור בתל אביב. חבריו מספרים כי שרת במחלקת הפעולות והיה אמיץ ומסור בכל נפשו לפעילות המחתרתית.

בהגיעו לתל־אביב, הכיר בחורה בת כפר ויתקין ועבר לגור אתה במושב. הם לא נישאו, אך חיו במושב כזוג לכל דבר. בשִבתו על אם הדרך, בין חיפה לתל־אביב, היה פעיל בשתי הערים על פי הנדרש.

אריה התנדב לפעולת לח”י, לפיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בחיפה, ושם נהרג ביום י”ט בסיון תש”ו, 17 ביוני 1946. נטמן ביחד עם חבריו בבית העלמין הצבאי בחיפה.