לצד הפעילות המחתרתית בארץ, הבינו בלח”י כי יש להרחיב את הפעילות גם לשדות זרים ולחבור לבעלי ברית התומכים בהקמתה של מדינה עברית ו/או מתנגדים לבריטים ולמדיניותם. אנשי לח”י נשלחו למדינות רבות באירופה, כמו גם לעיראק, מצריים וארצות הברית, על מנת להקים שם סניפי לח”י שיאפשרו לקדם את רעיונותיה של לח”י במישורים רבים – גיוס כספים ופעילים, תעמולה והסברה, השגת סיוע ואמצעי לחימה, יצירת קשרים דיפלומטיים ופעילות נמרצת כנגד הבריטים.
הסניף של לח”י בפריס, נפתח במאי 1946, עם הגעתו של יעקב (ישקה) אליאב – “אביאל”. הסניף הפך עד מהרה למרכז הפעילות של לח”י באירופה. אליאב קיבל סיוע מגורמים שונים בפריס – הוא ניהל משא ומתן עם הממשלה הצרפתית ועם גורמי בטחון בעזרתו של אנדרה בלומל, פוליטיקאי בכיר, ולבסוף הוא קיבל אישור לפעול בפריס, בתנאי שלח”י לא תתקיף מטרות בצרפת. אי לכך, אנשי לח”י בצרפת תכננו מבצעים שבוצעו במדינות אחרות.
בנוסף, אליאב קיבל סיוע רב מאלכסנדר אהרונסון, איש ניל”י, שתרם כספים וסייע בקשריו הפוליטיים. בין המגוייסים הראשונים של אליאב היתה בטי קנוט, שבתקופת הכיבוש הנאצי היתה חברה ב”מאקי”, המחתרת הצרפתית ולאחר המלחמה עבדה ככתבת צבאית. קנוט גייסה ללח”י סטודנטים יהודים מקומיים וכן יהודים אירופאיים מבין אלו שנהרו לפריס עם תום מלחמת העולם השניה. רובם הגיעו ממזרח אירופה וביניהם היה קריאל גרדוש – “שיר”, הידוע בכינויו “דוש”, שהצטרף ללח”י עם רעייתו, שושנה – “ליליאן”, וצייר ללח”י קריקטורות רבות שהתפרסמו בביטאוניה. בנוסף, פעלו בלח”י סטודנטים נוצרים שביקשו לסייע ליהודים במלחמתם לעצמאות. חלקם היו חברים לשעבר במאקי, ואלה סייעו רבות לאנשי לח”י להשיג כלי נשק וחומרי נפץ. אחרים היו חיילים לשעבר, שמסרו למחתרת ידיעות לגבי הצבא הבריטי.
תוך הקמתה של תשתית למבצעים באירופה, הוקמו בפריס שתי מחלקות חשובות – מחלקת התעמולה וההסברה, אותה ניהלה בתחילה קנוט, והמחלקה לקשרים מדיניים. קנוט היתה בקשרים עם עורכי עיתונים ועיתונאים רבים וניצלה זאת לטובת המחתרת. דרכם ובאמצעותם, פורסמו ידיעות וכתבות אוהדות על לח”י, כולל גם ריאיונות, שנערכו מאחורי מסך. אליאב, למשל, התראיין לכתב של הניו יורק הראלד טריביון במלון ז’ורז’ החמישי, בשעה שבקומותיו העליונות של המלון השתכנה המשלחת הבריטית לוועידת השלום הראשותו של ארנסט בווין. בסוף 1946 הגיעו לפריס, בהוראת מרכז לח”י, מספר חברי מחתרת בכירים על מנת לחזק את הסניף הצרפתי – הרצל עמיקם, צבי מרסה, עקיבא ברון וד”ר יעקב ירדאור, שהחל לרכז את הפעילות המדינית של הסניף. באמצע 1947 הוחלף אליאב בצפוני שומרון.
כך שעד מהרה התבסס בבירה הצרפתית עורף מחתרתי איתן, שנהנה מתמיכתם של יהודים מבוססים בפריס, שסיפקו למחתרת מקומות מסתור בהם חברי המחתרת החדשים למדו, התאמנו ואחסנו נשק. גיוס הכספים התנהל במרץ ורבים תרמו בעין יפה, מה שאפשר לא רק לתקצב פעילויות באירופה, אלא גם להקצות כסף לרכישת נשקים עבור המחתרת בארץ.
בנוסף, אנשי לח”י ביססו בפריס קשרים עם אוהדים אינטלקטואלים רבים – הידוע מביניהם היה ז’אן פול סארטר. אחד מתלמידיו של סארטר, רוברט מזרחי פול, היה איש לח”י שנאסר יחד עם ז’ק מרטינסקי ובלחץ הבריטים הועמדו שניהם למשפט בגין החזקת נשק. סארטר העיד במשפטם וטען כי מלחמתה של לח”י היא מלחמה לשחרורו של עם ישראל וכי פול הינו לוחם חרות.
אליאב ואנשיו עשו מאמצים רבים על מנת לבצע פעולות מחתרתיות בלונדון, כדי להעביר את המלחמה גם לביתם של האנגלים. ב-7 במרץ 1947, יצא רוברט מזרחי פול ללונדון, שם החדיר פצצה למועדון הקולוניאלי שבמשרד המושבות. הפיצוץ הביא למותם של כמה אנשים ולפציעתם של אחרים וכן גרם להרס רב. באותו חודש, חבר לח”י, ז’ק מרטינסקי, הבריח לאנגליה חומר נפץ ברגלו התותבת, הרכיב חבילת נפץ ושלח אותה למחלקה לפיתוח אמצעי לחימה במשרד ההגנה הבריטי בלונדון. החבילה התפוצצה ופצעה קשה קצין בכיר ומספר פקידים וכן גרמה נזק רב לבניין. חודש לאחר מכן, ב-15 באפריל 1947, בטי קנוט ביקשה מהשומרים שבכניסה למשרד המושבות הבריטי להיכנס אל מלתחת הנשים שבמקום, מכיוון שאחד מגרביה ניתק והיא רוצה להשיבו למקומו. השומרים, שלא חשדו בה, הסכימו. היא נכנסה למלתחה כשעל זרועה מעיל גדול שבתוכו היתה ארוזה פצצה. היא הטמינה את המעיל באחד התאים והסתלקה. מועד ההתפוצצות נקבע לשעת אחר הצהריים מוקדמת, אך בעקבות תקלה, שעון העצר הפסיק לפעול והפצצה התגלתה ופורקה.
מלבד זאת, אנשי לח”י שלחו מעטפות נפץ לכל חברי הממשלה הבריטית, לראשי האופוזיציה ולמפקדו של הצבא בפריס הבריטי בארץ ישראל. אחת מהמעטפות התגלתה מבלי שהתפוצצה ובעקבות זאת התגלו שאר המעטפות ופורקו מבלי לגרום נזק.
באמצע 1947 החליט אליאב להפנות את תשומת הלב כלפי מטרות בריטיות מחוץ לגבולות בריטניה וגם מחוץ לגבולות צרפת, בהתאם למה שהוסכם עליו בינו ובין הרשויות הצרפתיות. הוא, בטי קנוט ומתתיהו אילת (רוזנברגר) – “וולטר” יצאו לבלגיה, שם תכננו לבצע שלוש פעולות: לפוצץ את המשחתת הבריטית “שברון” שסיכלה הגעה של ספינות מעפילים אל חופי הארץ ועגנה אז בחופי בלגיה, לפעול נגד השגרירות הבריטית בבריסל ונגד מפקדת הצבא הבריטי במערב אירופה ולשלוח מבריסל מעטפות נפץ לבעלי תפקידים בכירים במנדט. קנוט נשאה על גופה חומר נפץ לפיצוץ המשחתת ואילת החביא במזוודה בעלת תחתית כפולה את מעטפות הנפץ. אולם במעבר הגבול בין צרפת ובלגיה הם נתפסו על ידי בודקי המכס. אילת הצליח להתחמק, אך אליאב וקנוט, שבמזוודתה היו מעטפות הנפץ, נעצרו, הועמדו לדין ונשפטו למאסר. קנוט נידונה לשנת מאסר ואליאב – לשמונה חודשים, אך הם שוחררו בתחילת 1948.
מעצרם של אליאב וקנוט לא הביא להפסקת הפעילות בסניף לח”י בפריס ואנשים חדשים הגיעו לפעול במסגרת הסניף. המאמצים נמשכו וכוננו קשרים עם השגרירות הסובייטית ועם נציגים יוגוסלבים ובאסקים. בין השאר, תוכננה התנקשות בחייו של המופתי הירושלמי, חאג’ אמין אל חוסייני, שמצא מקלט בפריס, אולם היא לא יצאה לפועל. לבסוף, במהלך 1948, הורה מרכז לח”י על הפסקת כל הפעולות נגד האנגלים בחוץ לארץ ובזה הפסיק גם הסניף הפריסאי לפעול.
