לאחר מותו של אהרונסון, הדפיסה לח”י כרוזים להנצחתו. בנאי כותב כי “בגלל החיפושים הנרחבים הוחלט שמודעת האבל על נפילת אלישע לא תודפס במרוכז, כי אם בכל סניף לחוד. הוטל עלי להביא לחיפה את נוסח ההודעה ולמסור אותה שם להדפסה. הגעתי לחדרו של ברוך… מסרתי לו את התפקיד ולמחרת חזרתי לתל אביב” (“חיילים אלמונים”, עמ’ 194).

 יוסף רוזנבוים – “ברוך”, שהיה אחד מחברי “הקבוצה הפולנית”, היה פעיל בסניף חיפה ואחראי על מחסני הנשק של הסניף. ילין מור כותב כי “הידיעות הסתומות על הקורה ליהודים בפולין הכבושה על ידי הנאצים, דיכאו מאוד את רוחו [של רוזנבוים]. הוא ראה במלחמת החרות את הצידוק היחיד להמשך החיים, כאשר על הוריו וקרוביו נגזר למות בלי אפשרות להתנגד, בלי שיהיה טעם למותם” (“לוחמי חרות ישראל”, עמ’ 156).

 בבוקרו של יום שבת ה־2 באפריל 1944, הגיעו רוזנבוים וחבר לח”י נוסף, דוד הולינסקי – “עמי”, למוסך ברחוב טבריה בחיפה, ששימש כמחסן של לח”י ושבו היתה מכונת שכפול, על מנת להדפיס את הכרוזים. שניהם, הם העלו את תריס הפח הכבד, נכנסו למחסן וסגרו את הפתח. בהתאם לכללים החדשים, היו חמושים באקדחים. אקדחו של רוזנבוים היה תקוע בחגורתו, וכשהתכופף על מנת להרים את המכונה, האקדח נפל לרצפה ונפלט כדור שחדר לבטנו. הולינסקי יצא להזעיק עזרה וחזר עם שני חברי לח”י נוספים, משה בר גיורא – “ישראל” ושבתאי דרוקר – “ציון”. בינתיים רוזנבוים הספיק להסוות את מכונת השכפול, להעלים את הכרוזים ואת סימני הדם ולנסות להימלט מהבניין, תוך שהוא מדמם.

לפי בנאי, “המצב ברור: ברוך רצה להציל בראש ובראשונה את המקום. כשבטנו מרוטשת, הוא מטמין את מכונת ההכפלה ומכסה את הדם. אולם מניין היו לו הכוחות להרים ולהוריד שוב את התריס הכבד? אין זאת שכוחות רצון ורוח מסירות שקולים כנגד ליטרות של דם” (“חיילים אלמונים”, עמ’ 195).

הוא מצא מקלט בדירה סמוכה ושם קיבל טיפול. בר גיורא ודרוקר מגיעים אליו, אולם השוטרים, שהוזעקו למקום עם הישמע היריות, הצליחו גם הם לאתר את מקומו. רוזנבוים הורה לחבריו להסתלק, ועל מנת לחפות על נסיגתם השליך רימון לעבר השוטרים. דרוקר נפצע תוך כדי חילופי האש, אך למרות זאת הוא ובר גיורא הצליחו להימלט. במקביל ניסה גם רוזנבוים לברוח, או אולי ניסה למשוך אליו את תשומת ליבם של השוטרים וכך לאפשר לחבריו להימלט. אולם עקב פציעתו, הוא התמוטט וכך תפסו אותו הבריטים. הוא הובל לבית החולים ושם נפטר מפצעיו.

בהודעת האבל על מותו נכתב: “עד הרגע האחרון סירב להשיב על שאלות בלשים, לא גילה את שמו; את סודות המחתרת לקח איתו לקבר. הוציא נשמתו באלם, מת באלמוניותו”.