יוסף בן לחיים ולזקיה יגן, שעלו ארצה בשנת תרפ”ב מתורכיה, נולד בירושלים ביום ט”ו בשבט תרצ”א, 2 בפברואר 1932. כבר בגיל צעיר קינן בו הלהט ללחום בשלטון הזר, והצטרף לשורות לוחמי חרות ישראל בעודו בן 15. הספיק לפעול במסגרת התנועה כשנה וחצי, ולדברי חבריו ובני משפחתו, היה “שש אלי קרב מתוך הכרה ואמונה עמוקה”.

נפצע בפעולת בית טאונוס, שליד העיר העתיקה, מקום מושבה של מפקדת הכנופיות, אשר נכבש בידי כוחות לח”י בהתקפה נועזת. משהחלים, יצא להתקפה המשותפת ללח”י ולאצ”ל על הכפר דיר־יסין, במערב ירושלים.

בבוֹקר כ”ט באדר ב’ תש”ח, 9 באפריל 1948, עם תחילת ההתקפה, נפגע יוסף מכדור שחדר לפיו, ונהרג. על שמו נקרא הבסיס הלא מחתרתי הראשון של לח”י בירושלים “מחנה אלדד”. המחנה הוקם בליפתא, במערב העיר, שכונה ששוחררה אף היא בידי לוחמי חרות ישראל ושימשה בהמשך כמשכנה של “המחלקה הדתית”, עד לפירוק הכפוי של לח”י בירושלים, בעקבות ההתנקשות ברוזן ברנדוט.

יוסף נקבר בסנהדריה והועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים ביום י”ב באלול תשי”א, 13 בספטמבר 1951.