מחנות לח"י בירושלים

לאחר היציאה מהמחתרת ולקראת קום המדינה, התארגנו אנשי לח"י בירושלים לקראת הבאות. מכיוון שירושלים לא היתה אמורה להיות חלק ממדינת ישראל, סניף לח"י שם שמר על עצמאותו, למרות שפעל על פי רוב בתיאום עם "ההגנה". המעבר מתנועת מחתרת לגוף צבאי יותר במהותו הביא עימו צורך בארגון בקנה מידה חדש והצריך גם מחנות. שלושה מחנות לח"י שכאלו היו בירושלים.

המחנה הראשון הוקם על אדמת הכפר ליפתא, עוד לפני הקמת המדינה. מאוחר יותר הוא נקרא מחנה  "אלדד", על שם כינויו של יוסף יגן שנפל בקרב בדיר יאסין. במחנה זה התכוננו להתקפה על העיר העתיקה והוכשרו בו לוחמים לקראת המשך הלחימה בירושלים. לאחר שהוקמו מחנות נוספים, שוכנו בו אנשי מחלקת "ציון" הדתית.

דוד גוטליב ולאה פריזנט, אפריל 1948
בוגרי קורס נשק של לח"י בהפסקת אימונים. צילם: חבר היחידה, רחמים אלבלק.
ליד מכונית האספקה, יוני 1948.

מחנה "יואב"

מחנה "יואב" נקרא על שם כינויו של רחמים זילקה, שנפל בחילופי אש עם משוריין בריטי שבועיים לפני קום המדינה. המחנה הוקם בשכונת שייח באדר שננטשה לאחר שאנשי לח"י התקיפו אותה. הוא שימש לאחסון מזון וציוד, אך היו בו גם מבני מגורים ללוחמים ומקומות חניה לרכבים. מחנה זה הפך להיות המחנה האזרחי של לח"י, משום שהתרכזו בו רוב בני הנוער הירושלמי שרובם לא הספיק לקחת חלק בפעילות החטיבה הלוחמת של ירושלים.

מחנה "דרור"

מחנה "דרור" הוקם בשכונת טלביה ב־6 ביוני 1948 ונקרא על שם כינויו של מרדכי בן־עוזיהו שנהרג מפליטת כדור בזמן אימונים. אנשי לח"י תפסו באיזור שלושה בתים שבעליהם נמלטו והקימו שם מחנה ששימש כמחנה המרכזי של לח"י בירושלים ושבו רוכזו רוב הלוחמים והנשק. בין השאר, שכנו שם המפקדה, תחנת אלחוט, מרפאה, חדר אוכל, חדר קורסים, איזור אימונים, מחסני נשק וציוד, מוסך, חדרי מגורים ומגרש חניה גדול.

ב-16 ביולי 1948, לפני היציאה למבצע קדם, נערך במחנה דרור מסדר בראשותו של יהושע זטלר – "מאיר", מפקד החטיבה הלוחמת של לח"י הירושלים. עזרא יכין – "אלנקם" מספר על המסדר: "ברחבה הגדולה שבמרכז מחנה דרור התייצבו לוחמי חרות ישראל בירושלים למסדר לקראת היציאה לפעולה, ערוכים מחלקות-מחלקות, כשמפקדה של כל מחלקה ניצב לפניה. בראש מחלקתנו ניצבה אריאלה. אני מביט בפניה וחושב על דבורה שהובילה לנצחון על סיסרא. ובין הלוחמים – דרורה, יהודית, כוכבה, אחינועם. אשרי העם שאלה בנותיו… ההתרגשות גוברת מרגע לרגע…  אתה מביט בבנות החיל שלנו והלב פועם.  מביט בהלל הזקן, בלוחם התימני הוותיק, עטור הזקן האדום… ואתה מביט בעוזי הקטן, בנו הצעיר של הלל הזקן, שנספח גם הוא ללוחמים, ומתעקש ללכת עם אביו למלחמה. ואתה גאה בשבטך, שבט לוחמי חרות ישראל. ("אלנקם", עמ' 355-356).

כשבוע לאחר מכן, ב-25 ביולי, אירע אסון במחנה דרור – פיצוץ במחסן הנשק, שסיבתו אינה ידועה, גבה את חייהם של חמישה לוחמים: מרים פריד – "כוכבה", אביאסף קרואני – "עוזי", בנימין שלום – "מיכאל" ודוד שנייוייס – "זמיר", נהרגו במקום ולאה פריזנט – "אריאלה" נפצעה אנושות ונפטרה למחרת.