וילנר יוסף – “שרוני” עדות הקשר הרב דורי

יוסף וילנר – “שרוני”

שמשון וילנר בנו של לוחם מחתרת לח”י יוסף וילנר – “שרוני” מספר על אביו, במסגרת פרויקט “הקשר הרב דורי” של המשרד לשיווין חברתי.

אבי יוסף וילנר

אבי יוסף, הבכור בין שבעת ילדיהם של צבי ולאה, נולד ב־23 באוגוסט 1913 בעיירה סנדישוב שבגליציה, פולין . אביו היה אדם חרדי שעסק במסחר  ובעסקנות ציבורית. אבי קיבל חינוך תורני למד ב”חדר” ובבית ספר. בגיל 16 הצטרף לבית”ר והיה פעיל בתנועה הלאומית בפולין. בשנת 1933 עלה לארץ ישראל, באופן עצמאי ללא הסכמת הוריו.

הוריו וחמשת אחיו נשארו בפולין  ונרצחו בשואה על ידי הנאצים. ההורים נורו ונקברו בקבר אחים ביחד עם הילדים והמבוגרים מהאזור שרוכזו בעיירה סנדישוב . ארבע אחיותיו ואחיו נשלחו למחנה ההשמדה “בלז’ץ “, ימח שמו וזכרו, והושמדו במחנה.

בהגיעו לארץ הצטרף לפלוגת בית”ר בחדרה. משם עבר לתל אביב, והמשיך את פעילותו בבית”ר. כן הצטרף להסתדרות העובדים הלאומית והיה מראשוני חבריה. בשנת 1934 התגייס להגנה הלאומית. עם פרוץ מאורעות תרצ”ו נשלח לשמירה ברשפון. בשעת הפילוג בהגנה הלאומית הצטרף לאצ”ל. בשנת 1938, כאשר שימש אחראי על השמירה מטעם בית”ר באזור נס־ציונה, נפצע בקרב  בין השומרים העבריים אשר שמרו על הפרדסים בקוביבה (כפר גבירול)ובין כנופיית פורעים ערבים מזויינים. בנס־ ציונה מילא גם תפקיד של מפקד קן בית”ר. באוגוסט 1938 נעצר בידי המשטרה הבריטית באשמת הטלת פצצה ביפו, אך שוחרר כעבור חודשיים מחוסר ראיות. אבי הצליח להשיג לאחד מאחיו , שמשון, סרטיפיקט (אישור עלייה)  לארץ ישראל. שמשון הגיע בשנת 1938 אולם בשנת 1947 נהרג בפריצה לכלא עכו.

בעת הפילוג באצ”ל בשנת 1940, הצטרף אבי למחתרת “לוחמי חירות ישראל” והיה מפעילי מחתרת לח”י עד קום המדינה. כינויו במחתרת היה “שרוני”. במסגרת תפקידיו בלח”י, פעל להשגת כספים ומימון, נשק ואמצעי לחימה,  דירות מסתור ומקלט לחברים מבוקשים ופצועים, מקומות לאחסון נשק, תחמושת ולפעילות ארגונית, דאג להשגת כלי רכב למבצעים ופעל רבות להשגת מקומות עבודה לחברי מחתרת לח”י.

את כל האמור השיג לטובת המחתרת חדור אמונה בצדקת הדרך, בסבלנות ובכושר שכנוע יוצא דופן. לאחר קום המדינה, בעקבות ההתנקשות ברוזן השוודי פולקה ברנדוט, נאסר בידי שרות הביטחון, יחד עם ראשי לח”י ורבים מחבריו, אבי ישב במעצר כחצי שנה, בכלא יפו, בכלא עכו ובכלא ג’למה. בחיים האזרחיים עבד אבי במינהל ההנדסה בעיריית תל אביב משנת 1939 ועד שנת 1976.

קורות הוריו, אחיו והעם היהודי בשואה השפיעו על דרכו, מחשבותיו והתנהגותו .צלקת נוצרה בליבו, כמעט לא דיבר ולא סיפר על משפחתו ונעוריו בפולין ועל מה שעברו. כששאלתי אותו על פעילותו במחתרת לא הרחיב, וענה לי “מה שחשוב זה מה שיהיה ולא מה שהיה”. התנהג כאילו תקופת המחתרת נמשכת. היה מאוד חשאי. הבנתי שזהו דור של מעשים לא של דיבורים.  הסיפורים הבודדים שאני יודע הינם מתוך סיפורי חברים.  לדוגמה שני סיפורים:

1. לאחר פעולה שביצע לח”י נגד אינטליג’נס  (הבולשת) ,הבריטים הכריזו על עוצר, הזרימו כוחות והחלו בחיפושים מבית לבית. אבי ביחד עם שניים מהלוחמים נסוגו לבית מסתור. כאשר החיילים הקיפו את הבניין ועברו מדירה לדירה אבי התחפש לאישה. בדמותו החדשה פתח את הדלת לחיילים המחפשים אשר השתכנעו מדמותו החדשה כאישה והסתלקו להם מבלי לערוך חיפוש בדירה וכך התחמקו כולם ממאסר.
2. המחתרת הצליחה לרכוש כמות נכרת של נשק באיטליה. התחמושת הוטענה על אנייה שהפליגה לנמל חיפה הנשק הוטמן בחביות גבס שנשלחו על שמו וכתובתו של אדם בשם אברמוביץ’ כמובן שהשם כמו התכולה היה מזויף. ברור שיהיה קושי בהוצאת הסחורה בלי בקורת ובדיקת טיבה. אבל קודם כול יש בעיה בקבלת הגטפס (אישור הוצאה)מאחר ועל מקבל הסחורה לקבל אישור של פקיד משרד המסחר והתעשייה ופקיד חברת האניות בנמל. אבי התחזה למר אברמוביץ’ והצהיר על קבלת מטען הגבס ממשפחתו באירופה את הכמות הבלתי סבירה נימק בקבלת מתנה שתסייעה  למחייתו בעתיד כל האמור לווה במסמכים מפוברקים וכך הצליח לשכנע ולהשיג את האישור להוצאת המטען מנמל חיפה.

דרכו במחתרת ובחייו האזרחיים הייתה בענווה ובצנעה, נשאר תמיד בצל ללא התבלטות אפילו אם ראה שאחרים זוכים לציונים לשבח בדברים שחלקו היה רב ביותר. כך שמעבר לתיאור כללי של תפקידיו, פעילותו ופעולותיו אינני יודע הרבה. כל חייו פעל לעזור לזולת, במתן בסתר, גיוס כספים לצרכים מיוחדים ולנזקקים הכול בשקט הכול למען הכלל.

נהג להשתמש באמרות כנף כמו: להיות ישר – “האמת היא השקר הטוב ביותר”…. הליכה לרופא –  “מדוע ללכת? הרופאים אינם חולים?” …. אדם הלך לעולמו – “קם בבוקר מת” …. עושר – “אם היה לי מיליון ₪ … אז לא היה לי”.

אישיותו ומזגו אפשרו לו לשמור על קשרי חברות וידידות ממושכים ועמוקים עם חברים מהמחתרת, מהעבודה, מההסתדרות ומהשכנים. בין חבריו נמנו המשורר אורי צבי גרינברג (אצ”ג) , יצחק שמיר (מיכאל) לימים ראש ממשלת ישראל, אשר כתב אליו “הטוב בידידים והיקר שבחברים שהיו לי אי פעם בחיי … “, גאולה כהן (ח”כ), פרופ’ ישראל אלדד (שייב), ורבים נוספים.

נפטר ב־כ”ה בסיוון תשמ”ג (6.6.1983), נטמן בחלקת לח”י בחולון.

“שרוני” בדמויות שונות

כמפקד קן בית”ר

ליד סמל לח”י בכלא עכו

ליד תמונת אברהם שטרן “יאיר”