דוד נולד בעיר איז’ביץ, פולניה, בשנת 1907, להורים דתיים, שומרי מסורת, שיִעֲדוּ את בנם להיות רב בישראל. הוא למד ב”ישיבה”, אך תקוותם לא קנתה אחיזה בנפש החולמנית של הנער. אמנם אהב את הזמירות, האגדות ואת סיפורי החסידים של הפולקלור היהודי, אך הממסד הרבני היה רחוק וזר לו. כאשר בשנות ה־20 של המאה פרץ משבר כלכלי בפולניה, החליט אביו למכור את כל נכסיו ולעלות לארץ ישראל. המשפחה התיישבה בחיפה בשנת 1922.

דוד התקבל כנער עוזר במשרדו של עמיל מכס, ולאחר שנה כבר היה לעמיל מכס עצמאי. מקצועו זה הביא תועלת רבה במרוצת הימים למחתרת. למד עברית, ערבית ואנגלית ורכש לו מוניטין כאחד מעמילי המכס הטובים והאמינים. כן שלח את ידו בעסקי יבוא, קרקעות ומסחר, בהם הצליח מאד. בהיותו בעל רגשות לאומיים חזקים, נִשְׁבָּה בקִסמה של תורת ז’בוטינסקי. השתתף בהחרמת מפקד האוכלוסין שארגנה ממשלת המנדט ונכלא על כך בכלא עכו.

בפרוס מאורעות תרפ”ט, התגייס לחיל הנוטרים והשתתף בהגנת הישובים העברים. עם הקמת נמל תל אביב עבר לתל אביב. עם שבירת ההבלגה על ידי האצ”ל במאורעות 1939, נרתם לעזרת הארגון. עקב קשריו החברתיים עם יהודים, ערבים ואנגלים, בעיקר עם קציני הבולשת קטלינג ווילקין, הביא מידע מודיעיני חשוב לאצ”ל.

שיחרר משלוחי נשק מנמל חיפה, עבור הארגון. סייע בגיוס כספים ל”קרן הברזל”. הוא היה מעריצו של דוד רזיאל, מפקד האצ”ל, אך אחרי נפילתו וההפוגה בפעולות האצ”ל נגד האנגלים, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, שוכנע כי דרכם של יאיר ולח”י היא הנכונה והחליט לשתף פעולה אִתם. בלח”י עסק בעיקר במסירת מידע מודיעיני ובגיוס אוהדים וכספים, בעזרתו בוצעו החרמות כספים ויהלומים למימון פעולות המחתרת. על פי מידע שהביא בוצעו החרמות הכספים בבנק ברקליס בתל אביב, שהכניסו לקופת המחתרת כרבע מיליון לא”י. דוד היה קשור ללוחם “דב הבלונדיני”, אותו אהב אהבה רבה. לפני פירוק לח”י בשנת 1948, הצליח להבריח משלוח נשק גדול מנמל חיפה. הנשק היה מיועד לחזית ירושלים.

הוא נשא לאִשה את מילה, שהייתה שותפתו בדרכו ובמעשיו. נולדו להם שני ילדים: יגאל ותמר.

לאחר הקמת המדינה המשיך לעסוק בעסקיו, אך בפחות הצלחה. בשנת 1974 פרסם את ספרו “בשירות המחתרת”. בסוף הספר כתב: “מאושר אנכי בזכרי את תקופת חיי הסוערת והקשה, בה סייעתי בכל מאודי ונפשי לגיבורי ישראל, אשר הביאונו על סף תקומת ישראל ובזכותם קמנו לחיות”.