בן-דוד חיה – מיכה

שם מלא: בן-דוד חיה
כינוי בלח"י: מיכה
תאריך לידה: 10.6.1927
ארץ ועיר לידה: צ'רנוביץ, בוקובינה
שנת הצטרפות ללח"י: 1946
 

חיה נולדה ב־10 ביוני 1927 בצ'רנוביץ, בוקובינה (אז רומניה), להוריה דורה וד"ר קרל נוסנבאום, רופא. משפחה אמידה ומסורתית למהדרין. בבית דיברו גרמנית. עברית לימדה אותה המטפלת. לחיה (קלאודי) אח, צבי (הרמן), צעיר ממנה ב־3.5 שנים. ביולי 1938 נהרג אביהם בתאונת מטוס.

חיה למדה ארבע שנים בבית ספר יסודי פרטי ושלוש שנים בגימנסיה רומנית, שם למדה צרפתית ולטינית. בקיץ 1940 נכבשה העיר על ידי הסובייטים וּבזה תמו לימודיה הפורמליים. בקיץ 1941, עם כיבוש העיר על ידי הרומנים והגרמנים, שהתה המשפחה שבועיים בגטו, אח"כ היתה בדרך להישלח לטרנסניסטריה. חיה הצטרפה ל"קומסומול", ולצורך הסוואה לבית"ר. היא נעצרה כחברת בית"ר במפגש אסור. בתחילת 1942 התחתנה אמה שנית עם ד"ר יוסף (איז'יו) שטנר, משפטן, מראשי הרביזיוניסטים ברומניה, שדאג לעליית המשפחה ארצה באפריל 1944.

לאחר שהות בעתלית, הגיעו היא ואחיה למוסד של עליית הנוער במגדיאל. זה היה ביתה הרעיוני הראשון במולדת. נאמנה להשקפותיה, הצטרפה בתחילת 1946 לגרעין במטרה להקים מושב שיתופי, עזבה את מגדיאל ויצאה להכשרה לנהלל. אחרי ה"שבת השחורה", הצטרפה ללח"י ופעלה בחיפה: הדבקת כרוזים, הפצת תעמולה, תצפיות ומעקבים אחרי בריטים (מח' ו'), והשתתפה בהפעלת מוקשים. מקומות העבודה ה"לגאליים" שלה שימשו כיחידת קשר. בפברואר 1947 נאסרה עם עוד חברים, ישבה ב'קישלה' והועברה לבית לחם למעצר. בנובמבר 1947 נותק הקשר בין העצורות לבין הישוב, ולאחר מרד הבנות, הן הועברו ב־28.12.1947 לעתלית. היא שוחררה ב־1.5.1948.
אחרי מיפקד לח"י בשייח מוניס, קיבלה חיה פטור מהצבא לצורך פעילות מפלגתית ("הלוחמים"). שוב עברה לחיפה, שם הכירה את יהודה, ששב ארצה ימים ספורים קודם לכן מגלות אפריקה. אחרי רצח ברנדוט, עברה חיה לתל אביב, לפעילות אינטנסיבית למען רשימת "הלוחמים" בבחירות לכנסת הראשונה. 

במרץ 1949 התחתנה עם יהודה. נולדו להם שלושה ילדים: אבישי, דסי ובן זקונים – ליאור. מותו הפתאומי של יהודה, ביוני 1971, שינה את מהלך חייה של חיה. היא התמסרה למשפחה ולפרנסתה. כמו כן החלה ללמוד באוניברסיטת בר אילן. היא סיימה תואר ראשון בלימודי ארץ ישראל והיסטוריה כללית ותואר שני בלימודי ארץ ישראל.