יהודה נולד ביום ז’ בסיון תר”ף, 20 במאי 1920 בגורליצה, פולין. בבית כינו אותו “לייביש”. בן שש התייתם מאביו דוד, שהיה ציוני נלהב. מגיל צעיר עזר ככל יכולתו לאימו הדסה, לאחיו ולאחותו הצעירים ממנו. הצטיין בלימודיו בבית־ספר פולני וב”חדר”. בעיקר אהב שיעורי תנ”ך. בן 14 הצטרף לקן בית”ר בעיירה. השתתף בקורס מרכזי למדריכי בית”ר בלודז’.

בשנת 1936 התגייס לאירגון הצבאי הלאומי בפולין.

בערב יום כיפור תרצ”ט העפיל ארצה בעלייה בלתי לגלית. מיד התגייס לפלוגת בית”ר ביסוד המעלה. עד לפילוג באצ”ל, היה מפקד הפלוגה, לאחר־מכן הצטרף ללח”י ועבר לפעול ברחובות. במרץ 1941 נעצר בפעם הראשונה ונכלא ביפו ובעכו. כעבור חודש הועבר למחנה המעצר מזרע, ומשם, בדצמבר 1942, ללטרון. כאן היה ממתכנני המנהרה וחופריה ובין 20 חברי לח”י שנמלטו דרכה אל החופש ביום 1 בנובמבר .1943 כשנודע לו שאמו, אחיו ואחותו נספו בשואה, מצא צידוק נוסף למלחמתו בבריטים – כפי שכתב בספר לזכר קדושי גורליצה.

יהודה פעל להקמת בית־מלאכה לרימוני יד ומוקשים בבונקר בחולות ראשל”צ ובגיוס בני נוער, אימונם והדרכתם ללוחמה בשילטון הזר. בשנת 1944, בשעת עוצר, נעצר בתל־אביב. החקירה בכלא יפו לוּותה במכות ובאיומים. משם הועבר לכלא עכו. היה בין 251 העצורים הראשונים שהוגלו על־ידי ממשלת המנדט לאפריקה. היה במחנות המעצר בסמבל (אריתריאה), קרתאגו (סודן), שוב אריתריאה, וגילגיל (קניה). ב־29.6.1946 השתתף בבריחה הגדולה של 54 עצורים מהמחנה באריתריאה. בשל קלקול במכוניתם, נתפסו בדרכם לחבש.

אחרי קום המדינה, שבת רעב מספר ימים במחנה גילגיל, עם עוד ארבעה חברי לח”י, בתביעה להחזירם מיד ארצה. הם הפסיקו את שביתתם רק אחרי שמפקד המחנה הודיע, כי תוך 24 שעות יעזבו הגולים את קניה. יהודה הוחזר ארצה עם אחרוני הגולים ביום 12 ביולי 1948. כעבור מספר חודשים התגייס לצה”ל. היה מועמד מפלגת “הלוחמים” לכנסת הראשונה וחבר בוועדת הבחירות המרכזית הארצית.

בשנים 1951–1968 עבד בארגון ההפצה של “ידיעות אחרונות” ופעל בוועד העובדים המנהליים. מ־1958 היה ממפיצי הטוטו. המשיך לגַלוֹת עניין בכל הנעשה בארץ, אותה חרש לאורכה ולרוחבה.

יהודה נפטר באופן פתאומי, ביום ט’ בסיון תשל”א, 2 ביוני 1971 והובא למנוחות בבית העלמין מורשה שברמת השרון.. השאיר אישה, חיה חברת לח”י (מיכה), ילדיהם: אבישי, הדסה וליאור ונכדים.