אמנון אבהר – “ספיר”, בנם של אברהם ושמחה, נולד ביום ד’ בשבט תר”צ, 4 בפברואר 1930 בתל אביב. אִמו נמנתה על משפחת עוזרי ממחנה יוסף, הידועה היטב לאנשי לח”י. היא הסתירה והאכילה חברי לח”י, ביניהם ברוך, עלי ואחרים. כולם קיבלו טיפול מסור ונאמן, למרות הסיכון.

אמנון התחיל לעבוד בעודו בן 13. הוא עבד בבתי דפוס – קודם בדפוס מל”ן ולאחר מכן בדפוס “קול העם”. הוא עבד הרבה בלילות, השתכר יפה ותרם ללח”י ממשכורתו ומחסכונותיו. ללח”י הצטרף בשנת  1946 או 1947.

טוּב ליבו ונאמנותו, אומץ ליבו, ויחס הכבוד לְכל סובביו, עשוהו לרוח החיה בסביבתו. היה חדור רגש אהבה למולדת ולעם. חלם על בנין הארץ ותקומת המדינה וכל מאורע בחיי ישראל עורר בו חוויות עמוקות, שנתן להן ביטוי ברשימותיו.

בחודש מאי 1948 התגייס לצה”ל עם אנשי לח”י ושירת בגדוד 82, בחטיבה. 8 לכתחילה היה נישקו ה”פיאט”, ואחר, כשסיים קורס אלחוט, נעשה אלחוטאי בזחל. דרוך ביטחון ואמונה הלך לכל קרב. בצאתו לפעולה היה משתדל להשפיע מביטחונו על הוריו הדואגים. “אני מפלדה”, היה אומר לאִמו. ובחזרו לביתו לחופשה קצרה, היה מרבה לספר בהתלהבות על הניצחונות והכיבושים.

עמד לקבל חופשה, אך ויתר עליה כשם שוויתר גם על האפשרות להשתחרר מהצבא, והעדיף להצטרף לשורות ה”קומנדו”, גדוד 89, בוֹ השתתף בכיבוש לוד, רמלה, וילהלמה, באר־שבע, ומשטרת נגבה.

ביום ז’ בחשוון תש”ט, 9 בנובמבר 1948, לאחר שנכבש מבצר משטרת נגבה, עלה על גבעה, השקיף על הסביבה המשוחררת, כשכולו קורן משמחת הניצחון וקרא לחבריו להמשיך בהתקדמות על עיראק־סואידן. אז, נפגע הזחל בו נסע על ידי פגז של האויב ופתיל חייו הצעירים נותק.

בן י”ח שנים היה בנופלו. נקבר בכפר ורבורג ביום ח’ בחשוון תש”ט, 10 בנובמבר 1948.