אפלבוים חיים – אלימלך

שם מלא: אפלבוים חיים
כינוי בלח"י: אלימלך
תאריך לידה: י"ח באייר תרפ"ה
תאריך פטירה: י"ד באייר תש"ז
ארץ ועיר לידה: רוסיה, לוצק
שנת הצטרפות ללח"י: 1940
 

חיים נולד בלוצק (רוסיה) בי"ח באייר תרפ"ה (1925) לאביו, אשר, ולאִמו, הניה לבית סנגל. הובא לארץ בהיותו בן שלושה חודשים. למד בבית־ספר "תחכמוני" בתל־אביב ופעל ב"עדת הצופים". היה תאב דעת ובעל כישרון נרטיבי. כאוטודידקט הירבה בקריאת ספרי הגות, להשלמת השכלתו.
למחתרת לח"י (קודם אצ"ל) הצטרף כתוצאה מן ההִדרדרות בהבטחות אנגליה ודיכוי השאיפות הציוניות. ראה בה שלטון זר, שאותו יש לגרש. כאיש מחשבה ואידיאולוג, הציבו אותו לתפקידי חינוך, הדרכה אידיאולוגית וגיוס. בעבודה זו שימש זמן רב.
הוא הקרין שלווה ושקט נפשי, שרבים כינו "שקט אולימפי", לכן לא מיהרו מפקדים לשבץ אותו לפעולות. הוא ראה עצמו כעושה חצי מלאכה, מטיף ולא מקיים. שאיפתו היתה להשתתף בפעולות קרב. נאבק זמן רב על זכות זו, עד שמרכז לח"י נעתר לו. השתתף בפעולות קרב רבות: התקפה על בנין הבולשת (סי.אי.די.) בירושלים, התקפה על שדה התעופה בכפר ויתקין, פיצוץ גשר על נחל הנעמן, ליד עכו, ופעולות אחרות.
בהתקפה על בתי המלאכה של הרכבות בחיפה, ב־1946, שימש סגן מפקד הפעולה.
הלוחמים ביצעו את משימתם ופנו לסגת. במבואות כפר־אתא נתקלו ביחידה בריטית, שפתחה עליהם באש קטלנית. 11 חברים נפלו בקרב, ורבים נפצעו. חיים נחלץ ללא פגע מן התופת, והיה בין 19 הלוחמים וארבע הלוחמוֹת שנשבו והובלו למאסר.
במשפט, שערכו להם האנגלים, הכריזו כי אין בדעתם להשתתף במשפט, אינם פושעים, ותבעו יחס כאל שבויי מלחמה, על פי אמנת ג'נבה. כדי למנוע את קיום המשפט, "ההצגה", לפי הגדרתם, הם שרו והמשפט נערך שלא בפניהם והם נידונו למות בתליה.
כעבור שבועות מספר חנן אותם הנציב העליון הבריטי וגזר את דינם למאסר עולם.
בכלא התבלט חיים במאבק לשיפור התנאים. נטל חלק בתיכנוני בריחה, ועם כל אלה התמיד ללמוד מתמטיקה וכלכלה. הוא ניחן בכישרון רב לספרות, שירה ופובליציסטיקה, כתב שירים, את תיאור תולדות הקרב על בתי־המלאכה ואת קורות משפטם של הלוחמים כתב בספר "לא חזרנו לבסיס". הספר פורסם על־ידי לח"י ערב פריצת כלא עכו בי"ד באייר תש"ז (4.5.1947) והודפס לאחר־מכן בכתבי לח"י (כרך ב').
חיים היה בין המשתחררים מעכו, אך לא זכה לראות את החופש. בהתקלות עם מארב בריטי, נפגע מכדור שנורה למכונית המילוט, הספיק לומר "נפצעתי", ונפח את נשמתו ב־י"ד באייר תש"ז–.4.5.1947
בי"א באדר תש"ו (12.3.1946), נשא לאשה את חנה, בת ישראל וגיטל מרים גלברד, חברת לח"י. (בִתו, אוריאלה, נולדה ב־20.3.1947).