מרקוביץ יצחק – שמשון

שם מלא: מרקוביץ יצחק
כינוי בלח"י: ארנון
תאריך לידה: נובמבר 1928
תאריך פטירה: ב' במנחם-אב, תשמ"א, 2.8.1981
ארץ ועיר לידה: פולין, נובומייסטי
שנת הצטרפות ללח"י: 1945
 

יצחק נולד בחודש נובמבר 1928 בעיירה נובומייסטי שבפולין לאביו משה ולאִמו גניה, ולו שני אחים ואחות. המשפחה עלתה ארצה עם סרטיפיקט בשנת 1936, ואולם אחיו הבכור, שהיה כבר בן 18, לא נכלל בסרטיפיקט, נאלץ להישאר ונספה בשואה. המשפחה השתקעה בחיפה. יצחק למד בבית־הספר "נצח ישראל" והיה חבר תנועת הנוער העובד. בגיל 16 הוא התגייס למשטרת הישובים העברים (J.S.P.) והיה חבר בהגנה. כשנדרש לעקוב אחרי אנשי אצ"ל ולח"י, סרב. הוא עבר קורס מפקדי כיתות (מ"כים), שם שמע הרצאות בזכות מלחמת אחים נגד ה"פורשים" והחליט לעזוב את ההגנה. באביב שנת 1945 הצטרף ללח"י. מאחר שהיה לו רשיון נהיגה, נוּצל רבות כנהג להעברות נשק וציוד בפעולות שונות. יצחק נשלח לקורס נשק, אך ידיעותיו מקורס המכ"ים של ההגנה עלו על אלה שלימדו בו. מאז שולב בפעולות רבות ומגוּונות. בין היתר השתתף בהכנות לפיצוץ בתי־הזיקוק במפרץ חיפה בליל "תנועת המרי" ב־1.11.1945, כן השתתף בהתקפה הגדולה על בתי־המלאכה של הרכבת במפרץ חיפה ב־17.6.1946, שם פיזר מוקשים כדי למנוע מתגבורת בריטית להגיע. הוא נסוג יחד עם הכוח העיקרי במשאית שנתקלה במארב של משוריינים בריטים, אשר פתחו עליהם באש תופת. יצחק נפצע קשה מרסיסים, נתפס, נשפט ונידון למוות, יחד עם 17 חבריו. רק לאחר שפסק־דין המוות הומר במאסר עולם, נשלח לירושלים לטיפול רפואי, שנמנע ממנו עד אז. בגופו היו רסיסים רבים והזנחה זו גרמה לנזקים חמורים בבריאותו, עִמם נאלץ להתמודד במשך כל חייו. אחרי מלחמת הקוממיות הוּכר כנכה צה"ל בשל פציעתו זו.

עם הכרזת המדינה והקמת צה"ל, התגייס יחד עם חבריו למחתרת ושרת בחטיבה 8 בגדוד 89, והשתתף בכל הקרבות.

בשנת 1952 נשא לאִשה את דיצה הרשקוביץ ונולדו להם שני ילדים: בן, אילן, ובת, יוכבד.

לאחר פטירתה של אשתו דיצה, נישא בשנית.
אחרי מלחמת הקוממיות הפכה הנהיגה למקצועו העיקרי. הוא עבד כנהג בתנובה, נהג אזרח עובד צה"ל, וכנהג מונית.

יצחק נפטר ב־ב' מנחם אב תשמ"א, 2.8.1981, מדום לב בגיל 62 והובא למנוחות בבית־הקברות בחיפה, ליד הוריו.