“עיקרי התחייה” שחוברו על ידי יאיר, חויבו כריתת בריתות עם כל המעוניינים במלחמת החירות העברית ועם כל המוכנים לסייע לה במישרים. לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היה יאיר כעין שר חוץ של האצ”ל הצבאי הלאומי .הוא ביקר באירופה וניהל משא ומתן עם מדינאים, בעיקר מהצמרת של הממשלה הפולנית, למתן סיוע הגירת היהודים מפולין, ברכישת נשק והדרכת קורסים צבאיים של האצ”ל. יאיר ידע לנצל את נקודת התורפה של הממשל הפולני: צרכיו הדחופים להיפטר ממיליוני היהודים ממניעים כלכליים ואנטישמיים גם יחד, אשר תאמו לחלוטין את מטרותיו של האצ”ל. לרוע המזל, ההסכם  שהושג לא יצא לפועל בשל פרוץ המלחמה. עוד בתקופת כהונתו כמפקד האצ”ל, הובאה באוקטובר 1939 בפני

דוד רזיאל הצעה, באמצעות סוכן האינטליג’נס הבריטי, מ. רוטשטיין, לחתום על הסכם שנקרא “הסכם ירושלים”, עם ממשלת איטליה של מוסוליני. הצעת ההסכם התבססה, כביכול, על האינטרסים המשותפים לשתי המדינות: איטליה, שתעזור לאצ”ל מבחינה צבאית ואילו הממשלה העברית שתקום, תעזור לאיטליה לתקוע יתד באגן המזרח התיכון.

 

הצעה זו הובאה שנית בפני יאיר לאחר הפילוג ב-1940. כבר בתחילת המגעים התעורר החשד שההצעה היא פרי מעשה פרובוקציה של האינטליג’נס הבריטי, שמטרתו הייתה “לפברק” מסמך כדי להבאיש את שמם של יאיר ותנועתו ולהטביע עליהם חותם של קושרי קשר עם אויבי בריטניה. בסופו של דבר, ההצעה נדחתה על ידי המפקדה ועל  הפרובוקאטור מ. רוטשטיין נגזר עונש מוות, אך עקבותיו של הלז אבדו וגזר-הדין לא בוצע מעולם.              

 

פרשיה נוספת עוסקת בניסיון קשר של יאיר ומקורביו עם גרמניה הנאצית בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. עוד בתחילת 1941, התברר מהידיעות שהגיעו לארץ מאירופה ופורסמו בעיתונות, שמצב היהודים באירופה, שחלק גדול ממנה היה תחת כיבוש גרמניה הנאצית, הוא ממש קריטי. זכויותיהם הופקעו, גורשו ממקומות עבודה, הוחרם רכושם, נעקרו מבתיהם, נכלאו בגטאות והוכרחו לענוד טלאי צהוב. אך עדיין לא היה במצב תחושה של אסון מתקרב. יש לזכור כי ההחלטה על ההשמדה נתקבלה  רק בוועידת וואנזה בראשית 1942 . יאיר סבר כי לאחר כיבוש פולין ירצה היטלר לפנות ממנה את היהודים, אבל לא יודע מה לעשות עמם, לכלוא אותם בגטאות או להעבירם למדגסקר. “צריך לדבר עם הגרמנים” אמר וחזר על כך חזור ואומר.”ברור לי כי אם לא נמצא הסדר עם הגרמנים-תושמד יהדות אירופה! יש להעמיד את הבעיה בצורה ברורה: מי הם האויבים שלנו? מה התועלת שבמלחמה עבורנו ובמי מהם להילחם למען חירות ארצנו, למען הצלת ארצנו, הצלת כל המיליונים באירופה? לי ברור, האויב הוא בריטניה. הצלת מיליונים הייתה בידה! היא לא הצילה. להפך, היא מעוניינת בהשמדתם הדרושה לה למען שלטון ערב בארץ, שהוא שלטון בריטי. עזרתנו לבעלות הברית ערכה איננו רב. התועלת שבה עבורנו-למטה מאפס. לכן נשארת הברירה: הסדר עם הגרמנים, כדי להציל את יהודי אירופה על ידי העברתם לארץ. גרמניה עשויה לעשות זאת-תמורת מלחמתנו בבריטים. אסור היה להכריז מלחמה על גרמניה כשהעם היהודי נמצא שבוי בידי הגרמנים.”

 

יאיר חשב כי ניתן לגייס מאות אלפי צעירים יהודים לצבא, לחמשם בנשק ולאפשר לגרמנים את העברתם אל חופי הארץ, כדי לפתוח מלחמה בבריטים לשחרור המולדת. כך היהודים יזכו במדינה והגרמנים ייפטרו מבסיס בריטי חשוב במזרח התיכון. לפיכך, טען יאיר, צריך לפתוח במשא ומתן דחוף עם הגרמנים,לפחות כמו שעשו בעבר מנהיגים יהודים עם צוררים.

      

ב-1921 חתם ז’בוטינסקי על הסכם עם סימון פטליורה, צורר אוקראייני, שחייליו ביצעו פוגרומים שבהם  נרצחו עשרות אלפי יהודים. לפי ההסכם, אם יחזור לשלטון יאפשר ליהודים הקמת מליציות הגנה. ההסכם עורר התנגדות בתנועה הציונית ובקרב יהודי אוקראיינה.

 

בתקופת גרמניה הנאצית נערכו בין המנהיגות היהודית לבין הצמרת הנאצית מספר הסכמים, שהשפיעו על גורלם של יהדות גרמניה.

 

הקשר הממשי הראשון עם גרמניה הנאצית הושג על ידי ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, הד”ר חיים ארלוזורוב, בשנת 1933. היה זה הסכם “ההעברה” (“הטרנספר”). אמנם היה זה הסכם שתדלני ולא בעל אופי מדיני, אך בדיעבד הביא לעלייתם ארצה של רבבות מיהודי גרמניה והציל בזאת את חייהם ומקצת נכסיהם.

 

קשר הרבה יותר רציני, שצריך היה להביא אבקואציה (“פינוי”) של כל יהודי הרייך ולהציל בכך חצי מיליון יהודים, תוכנן על ידי גיאורג קארסקי, מנהיג הרביזיוניסטים בגרמניה. הצעתו זכתה להתעניינות משרד החוץ הגרמני. באותה עת היו בהנהגה הגרמנית שתי אסכולות כלפי היהודים והציונות. אחת, הריאל-פוליטיק, שגרסה שצריך לגרש את היהודים מאירופה, אולי למדגסקר (תכנית מדגסקר), או למקום אחר, ואילו האסכולה השנייה, האידיאל-פוליטיק, נשאה נפשה להשמדתה הגמורה  של יהודי אירופה. קארסקי ביקש את הסכמתו של ז’בוטינסקי לתכניתו, אך ז’בוטינסקי סרב מטעמים שלא היו ענייניים.

 

הסכם אחר עם הגרמנים שיוזמו היה הרמן סגל ,מנהיג רביזיוניסטי, הביא להצלת חייהם של יהודי דנציג ואף את העברת רכושם לארץ-ישראל מאוחר יותר.

 

קשר נוסף עם הגרמנים התקיים באמצעות יואל ברנד ,שנשלח על ידי אייכמן לארץ-ישראל כדי לנהל משא ומתן להצלתם של מיליון יהודי הונגריה,שהוכשל על ידי  הבריטים.  

יאיר לא רק דיבר, הוא קם ועשה. הוא הורה לבוא במגע עם הגרמנים, כדי להציע להם את תכניתו. את תפקיד השליח הוא הטיל על נפתלי לובינצ’יק, אחד מנאמניו הקרובים, בעל השכלה רחבה ששלט בשפות רבות, כולל גרמנית. אחרי נפילת צרפת היו סוריה ולבנון בשליטת שלטונות וישי. בסוף נובמבר 1940 נשלח לביירות הד”ר פון-הנטיג, דיפלומט מקצועי ממשרד החוץ- הגרמני, ששימש ראש המחלקה למזרח התיכון. לובינצ’יק שהוברח ללבנון והגיע בשלום לביירות בסוף 1940, התקבל על ידי פון הנטיג. לובינצ’יק הציע לו להעביר לברלין הצעה של הארגון הצבאי הלאומי בישראל, לפיה גרמניה תעזור להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל ותאפשר ליהודים מארצות הכיבוש לעלות ולהתיישב בה. בתמורה ימשיך הארגון להילחם בבריטים לסילוקם מהארץ.

לפי דברי פון-הנטיג ההצעה הועברה על ידו למיניסטריון החוץ- הגרמני בברלין, אך לא נתקבלה כל תגובה עליה, מלבד הבעת דעתו של מזכיר המדינה של מיניסטריון החוץ, אשר אמר לפון הנטיג:”האם תחשוב באמת שהרייך עלול להיות מעוניין במדינה יהודית בא”י, כאשר אנחנו מבקשים לקנות את אהדת המרחב הערבי והמוסלמי למטרות המלחמה שלנו?”
 

בינתיים ארצות הלבנט נכבשו על ידי בעלות הברית וסוכני האינטליג’נס הבריטי עלו על עקבותיו של לובינצ’יק . הוא נעצר, שוחרר ושוב נעצר, הובא ארצה ונכלא במחנה המעצר מזרע. ב-1944 הועבר למחנה הגירוש שבאסמרה, אריתריאה, שם נפטר לאחר מחלה ממושכת, כתוצאה מהזנחה רפואית. יאיר לא התייאש. אחר כישלונו של לובינצ’יק  הוא שלח ב- 1941 את עוזרו, נתן פרידמן ילין מור (“גרא”) לאירופה בשליחות משולשת: (1) לבוא בדברים עם הגרמנים על תכנית משותפת של משלוח מאות אלפי יהודים לארץ-ישראל . (2) לקשור קשרים עם כמה ממשלות ארצות הבלקן, שנהנו במידה מסוימת מאי-תלות בגרמנים, כדי לשכנעם לשלוח את תושביהן היהודים לארץ- ישראל. (3) לשכנע את אותם יהודי בלקן לעלות ארצה בכול הדרכים האפשריות.

גרא הגיע לסוריה, אך יאיר קרא לו לשוב ארצה בשל המשבר שחל בתנועה. בדרך לשובו נעצר על ידי הצרפתים והאנגלים. הובא ארצה ונכלא במחנה המעצר מזרע. בעת המעצר נודע לו על רצח יאיר.

 

כך הקיץ הקץ על ניסיון ההתקשרות של יאיר להסתייע בגרמניה הנאצית לשם הצלת יהודי אירופה במלחמת העולם השנייה.