לח”י – צבת ראשונה רואה אור במלאות שישים שנה להירצחו של אברהם שטרן-“יאיר”. מנקודת התצפית של מרחק הזמן והמקום, הוא מעלה את תולדות לח”י בנפתוליה עם התקופה הנוראה והגורלית בתולדותינו.

הספר מגולל בחלקו הראשון פניה של התקופה וחותמה על האנשים שפעלו בה, מתוך תחושת דחיפות הזמן, הסכנות האורבות בפתח ותחושת האחריות ההיסטורית הרובצת עליהם. הוא סוקר תולדות התהוותן והתגבשותן של תנועת המחתרת, בכל גלגוליהן ופילוגיהן, בצל התקופה ואילוציה, לקראת העימות הבלתי נמנע עם השלטון הזר.

תולדות התגבשותה של מחתרת לח”י מועלים כאן על רקע תולדות התפתחותו של העימות הזה, בתנאים היסטוריים “בלתי אפשריים”. הספר מתמקד בשורשים הרעיוניים, בדרך הרוח, שיש בה מעיקרה לבטים ונפתולים, ובנתיב הייסורים, השכול והכישלון, של מסה ומעש.

פרק נכבד במחקר זה הוא ה”מסע” של השעה האחרונה, בעקבות אלמוניותה של מחתרת לח”י וספרותה העניפה והעשירה. הוא חושף זהותם ותולדותיהם, מניעיהם, דמותם, הגותם, ומקורות השראתם של חברי המחתרת האלמונים; של מדפיסיה, ושל הלוחמים האלמונים על נשיאת דברה והפצתה, מהם שנפלו ואף ציון לא הוצב על קברם.