ב26 באפריל 1944 הגיעו שוטרים בריטיים לבית הספר התיכון בו לימד אלדד. שמועה גונבה לאוזניהם ( הלשנה מן הסתם) כי המורה לתנ”ך ד”ר שייב אינו אלא אחד מראשי לח”י. מי שאחראי על הפרסומים , השידורים, הקורסים האידיאולוגיים וחבר מרכז לח”י יחד עם “מיכאל” ( יצחק שמיר) ו”גרא” ( נתן פרידמן ילין מור). אלדד מנסה להימלט מהם. מנסה להסתתר בדירת ידידים, וכשהשוטרים מידפקים על הדלת – מנסה לטפס על צינור מחלון האמבטיה בקומה הרביעית ומתרסק אל הרחוב. פצוע קשה הוא מובל לכלא המרכזי בירושלים, ולאחר כשבעה חודשים מועבר משם למחנה העצורים בלטרון.

למעלה משנתיים ישב בכלא עד ששוחרר בפעולת חילוץ נועזת של לוחמי לח”י. את שנותיו בכלא בילה אלדד בכתיבת מאמרים ושידורים, נאומים וכרוזים שהוברחו החוצה והופצו על ידי המחתרת. חלק חשוב מהזמן הבלתי מוגבל שעמד לרשותו באדיבותם של שלטונות האימפריה הבריטית הוקדש להוראה . הוא לימד שיעורי תנ”ך ל”קהל השבוי” . בנוסף לימד שיעור קבוע בפרשת השבוע.

לימים, ולאחר קום המדינה, החל אלדד להוציא לאור את “סולם – למחשבת מלכות ישראל”. ירחון אידיאולוגי דל תפוצה אך רב השפעה. בין השאר פורסמו שם השיעורים בפרשות השבוע שלימד אלדד בלטרון.

בשנת תשי”ט, ובהוצאת “סולם” יצאו לאור “הגיונות מקרא”, המאגד בתוכו את כל השיעורים הללו, ועליהם נוספו נדבכים נוספים, שנכתבו במרוצת השנים.

הספר זכה לתפוצה רחבה והודפס בשש מהדורות.