סיפור משפט הדיבה ההיסטורי על גילוי מחבואו של מנהיג מחתרת לוחמי חירות ישראל (לח”י). האם ה”אמת המשפטית” שבפסק-הדין יכולה לעמוד בפני “האמת המשפטית” של טענות הערעור ונימוקיו החזקים והמשכנעים שהוגשו לבית-המשפט העליון, אך שמיעתו לא נתקיימה בשל פטירתו של הנתבע? האם אותה “אמת משפטית” שבפסק-הדין יכולה לעמוד בפני “האמת ההיסטורית” הבלתי תלויה בדיני הפרוצדורה והראיות הנוקשים של מערכת המשפט? איזו מן האמיתות האלו היא האמת העובדתית היותר אמינה, כפי שהתרחשה במציאות או במלים אחרות, מה היא “האמת הצרופה” שבמשפט בעל משמעות היסטורית זאת?

לכתבה על הספר לחצו כאן