צעירים וצעירות שבחרו להצטרף לשורות מחתרת לח”י נטלו סיכון כבד – מעצר, כליאה לתקופה ארוכה ואף גזר דין מוות.
מאז ראשית דרכה, פעלה המחתרת ללא לאות נגד שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. לוחמיה ומפקדיה הפכו למבוקשים ונרדפים, רבים מהם נעצרו, נשפטו, ונידונו לשנות מאסר ארוכות. אחרים הוחזקו ללא משפט במחנות מעצר בארץ ישראל, ולעיתים אף הוגלו הרחק – למחנות המעצר הבריטיים באפריקה.
בתוך חומות בתי הכלא והמעצר שמרו האסירים והאסירות על רוח לח”י: הם עמדו איתן מול שוביהם, חלמו על בריחה וחזרה לחזית המאבק.
התערוכה שלפניכם מציגה את סיפורם של בתי הכלא והמעצר ששימשו לכליאת חברי המחתרת וממחישה את רצונם הבלתי נלאה לבריחה.
מקורות מידע:
“לוחמי חרות ישראל”, נתן ילין מור, הוצאת שקמונה, 1974
“מסמבל עד גילגיל”, מתוך ספר המעצר והגלות, הביא לדפוס: משה בלע, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1980.
“…ובכל מאודם” – חיים אפלבוים אלימלך, הוצאת יאיר, 2013.
“בימים אדומים”, מתתיהו שמואלביץ, משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 2004.
“מאצ”ל ללח”י”, משה וטובה סבוראי, הוצאת המחברים, 1989.
“אריאלה”, אברהם ורד, הוצאת המשפחה, 2001.