בריחתו של אנשל שפילמן, לוחם לח”י שכינויו היה”‘אריה”, מהכלא המרכזי בירושלים באוקטובר 1947, הייתה מבצע מתוכנן היטב שהתבסס על התחזות למנקה ארובות ערבי. שפילמן נאסר על ידי הבריטים בתל אביב ביום 11 במרץ 1944. הוא נידון ל-10 שנות מאסר וריצה את עונשו בבית הסוהר המרכזי בירושלים.
לאחר שישב בכלא מחודש מרץ 1944 – שלוש שנים ושמונה חודשים ולאחר מספר כשלונות של הימלטות קבוצתית, אנשל החליט לתכנן את בריחתו באופן עצמאי.
בבית הסוהר היה מבקר מדי פעם מנקה ארובות ערבי אשר נכנס באופן חופשי לשטח בית הסוהר מבלי שהשוטרים הבריטיים יחפשו בכליו. באותה עת באו לבית הסוהר גם פועלי שיפוץ מטעם מחלקת העבודות הציבוריות.
אנשל החליט להימלט כאחד ממנקי הארובות או כפועל מבחוץ. אחד השוטרים שהיה קשור עם המחתרת הביא לו בגדי פועלים מרופטים. נעליים קרועות מצא במחסן בית הסוהר. מאחד החברים קיבל כובע טמבל ישן וקרוע ולכלך אותו היטב. אנשל הדביק לעצמו שפם שהכין משערות ראשו.
אנשל מתאר את יציאתו מהתא לעבר החופש ביום המיועד, 22 באוקטובר 1947, בשעה 12 בצהרים:
“התלבשתי והתלכלכתי, וברגע שהסרג’נט הבריטי צ’רצ’יל הציץ לאחד התאים המרוחקים מתאנו – התחילו חברי דופקים בדלת, כסימן שרוצים לצאת. השוטר פחד לפתוח , בגלל הסרג’נט הבריטי, אבל כשהפצירו בו היטב – פתח להם, ואני, הערבי מנקה הארובות – ביניהם. הייתי במסדרון ארוך ופניתי לדלת של המשרד.”
כך צעד “מנקה הארובות הערבי”, הלא הוא אנשל שפילמן, מרוח במשחת נעלים, לכיוון הפשפש (שער קטן) ממנו היו מקבלים האסירים חבילות מן החוץ. מראהו המפויח ולבוש הסחבות גרם לשומרים ולשוטרים בכלא להתעלם ממנו ולא לחפש בכליו.
השלב הבא היה לצאת מהמתחם הגדול של מגרש הרוסים, שנשמר על ידי “הכלניות” – צנחנים לוחמי הדיוויזיה השישית המוטסת. גם כאן מראהו המרתיע אפשר לו לצאת מהמתחם ללא הצגת תעודות.
אנשל מספר:
“המכשול האחרון בדרך לחופש, היה מגרש הרוסים. שום פתח אחר ליציאה, פרט לאותו שער, שנשמר על ידי הכלניות, לא היה. התייצבתי בין ערבים וערביות העומדים לצאת בדרך זו. נמאס על הכלניות לבדוק אותם . הכלניות היו מרימים רק את צעיפי הנשים שמא טרוריסט הוא המתחבא מתחת לצעיף. עברתי את כולם.”
לאחר מספר ניסיונות ליצור קשר עם אנשים ברחוב שנרתעו ממנו, פגש נערה שבחושיה קלטה שאין מדובר במנקה ארובות סתם והיא הביאה אותו אל בית הוריה. הייתה זו מלכה לוי – “דבורה”, חברת לח”י מנערי ירושלים, ומכאן קצרה הייתה הדרך לחזרתו של שפילמן לשורות, לאחר שלוש שנים ושמונה חודשים מאחורי סורג ובריח.
מקורות מידע:
“לקסיקון לח”י”, נחמיה בן תור, משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לח”י, 2007.
“חיילים אלמונים”, יעקב בנאי, הוצאת יאיר, 1989.
“כך ברחנו לחזית”, בעריכת אנשל שפילמן, הוצאת המדרשה הלאומית , 1979.