תורתו של “יאיר” וחזונו לגרש את האוייב הזר הבריטי ולהקים מדינה לעם היהודי הובילה להתגייסות לוחמים ולוחמות למאבק. במחתרת לח”י פעלו כתף אל כתף גברים ונשים, חילונים ודתיים, מבוגרים ובני נוער, אשכנזים וספרדים, ערבים וכן בעלי דעות ועמדות מגוונות.
היו אלה “…ימים אדומים של פרעות ודמים, בלילות השחורים של יאוש” (אברהם שטרן “יאיר” – חיילים אלמונים) בהם נלחמו לוחמי מחתרת לח”י. בימים של פעולות התנגדות, הסתתרות ובריחה. בימים של מעצר וגלות היה ללוחמים וללוחמות צורך עז לשמור על הזהות היהודית המבדילה ביניהם לבין שאר העמים.
עבור הלוחמים והלוחמות שמירה על מנהגים, מסורות, חגי ישראל והתעקשות לחיים בצביון יהודי גם במעצר ובגלות הייתה צורך נפשי קיומי. כך יכלו להתקרב נפשית אל המשפחות הרחוקות, לשמור על שלמות רוחנית ונפשית ועל צלם אנוש. קיום החגים והמסורות היו כקרן אור בסביבה של “אימה וצלמוות”.
החל משנת 1944 ועד תום המנדט הבריטים הוגלו מאות מעצורי מחתרות לח”י ואצ”ל למחנות מעצר באפריקה. העצורים ששהו שם מספר שנים השתדלו לבנות שגרת חיים. הם למדו ועסקו בספורט ושמרו על מנהגי המסורת והחגים היהודיים. השמירה על מנהגי החג חיברה אותם אל המשפחות הרחוקות, אל המנהגים ואל המסורות מבית ההורים.
בתערוכה שלפניכם, תמונות נדירות המציגות את מאמציהם של לוחמי ולוחמות לח”י המוחזקים במאסר ובמעצר לקיים את חגי ישראל והמסורות של עם ישראל.