מאת: חגית גלטנר בתו של לוחם לח”י סלבטור טורי גרשון “אבנר”
ביער לח”י במשמר איילון, בתחום המוניציפלי של מועצה אזורית גזר ניצבת אנדרטה מרשימה להנצחת חללי מחתרת לח”י.
לפניכם סיפור הקמתם של היער והאנדרטה על ידי חברי לח”י.
סיפור הקמת יער לוחמי חרות ישראל – לח”י
לאחר פטירתו של לוחם לח”י אנשל שפילמן “אריה” חברי לח”י הוותיקים ביקשו להנציח את זכרו. שפילמן פעל רבות להנצחת זכרם של לוחמי חרות ישראל והיה מיוזמי הקמת המוזיאון בבית “יאיר”. חברי העמותה בחנו מספר רעיונות עד שיחזקאל אמיר הציע לקבוע חורשה להנצחת אנשל שפילמן ביער גדול ובנוסף כל חבר לח”י יוכל להנציח את יקיריו בחורשה נפרדת . הרעיון התקבל באהדה בין חברי העמותה.
בשיתוף עם קק”ל, חיפשו חברי לח”י אחר המקום המתאים ליער. נבחר יער ליד משמר איילון, שנמצא במחצית הדרך בין תל אביב לירושלים. הוחלט שבעתיד תוקם במקום אנדרטה מרכזית להנצחת חללי לח”י.
לצורך ארגון והוצאה לפועל של פרויקט בסדר גודל כזה, הוקמה “עמותת יער לוחמי חירות ישראל (לח”י) ואנדרטה מרכזית להנצחת חללי לח”י”. בין חבריה נמנו חברי לח”י יחזקאל אמיר, אליהו אלוני וטוביה חנציון שהובילו את המהלך וכן, דוד שטרן, צבי פראנק, אהובה ויעקב מייזלס, נחמיה בן תור, מתתיהו פלאי, אברהם בן הר, ציפורה אמיר, לאה כהן וחנה ערמוני. העמותה פעלה נמרצות מול קק”ל והרשויות השונות עד להכרזת היער והקמתו.
היום, יער לח”י הינו חלק מיערות משמר איילון, ממנו אפשר להשקיף אל מאגר איילון. השטח חולק ל-30 חורשות אשר הוקדשו באמצעות מספר מצבות אבן ליקירי לח”י וליקירי הלוחמים. היער קם בזכות כל התורמים הרבים וביום 16 ביוני 1996 הוכרז יער לוחמי חירות ישראל וניטעו עצי היער על ידי הלוחמות, הלוחמים ובני המשפחות. ביום 23 בספטמבר 1997 נערך טקס חנוכת יער לח”י בהשתתפותו של יצחק שמיר.
דברי יצחק שמיר בטקס חנוכת יער לח”י:
“נקיים לנו בין העצים היכל שיקשר בין העבר והעתיד. נסלול שבילים בין החלומות של פעם והחזון שאליו אנו נושאים את נפשנו. נחשוב על מהות החירות שבעבורה לחמנו, ואולי נבין את הדברים יותר לעומק האמת.
כאן נמצא מקלט מהשקרים, נשמור על טוהר הרעיון ועל יופי ושלמות. כאן בין העצים יהיו מפוזרים פרחי הזיכרון של אנשים שהלכו, כאן נראה את זכרם ונחיה ונחבק את עברם. יער איננו רק מצבור של עצים. הוא משהו בפני עצמו, לח”י איננה רק מחנה סטטיסטי של גברים ונשים, זו הוויה מיוחדת. נקבץ כאן את כל פרטיה ונמשיך לחיות אותה ביחד”.
סיפור הקמת האנדרטה להנצחת לוחמי חירות ישראל
לאחר שהוגשו חמש הצעות להקמת האנדרטה נבחרה הצעתה של האמנית איילת ביתן-שלונסקי. לצורך הקמת האנדרטה גובש צוות של חברים במסגרת עמותת יער לוחמי חרות ישראל (לח”י) ואנדרטה מרכזית להנצחת חללי לח”י”. הקמת האנדרטה התאפשרה בשל תרומתם הנדיבה של יהודית ואליהו אלוני, לוחמי לח”י, קרן מורנו ע”ש משולם מורנו בנאמנותו של יחזקאל אמיר, חבר לח”י ויוזם האנדרטה והקרן הקיימת לישראל.
תיאור האנדרטה
משורות לח”י נפלו 128 חללים (מאה עשרים ושמונה) – גברים ונשים, צעירים ומבוגרים, בתקופת המחתרת ולאחר קום המדינה. שמותיהם וכינויים חרוטים על כנפי האנדרטה. כל חלל הוא עולם ומלואו ומאחורי כל שם סיפור חיים קצר וטרגי.
בנוסף לשמות החללים, חרוטות מספר שורות משני שירים שכתב אברהם שטרן “יאיר”, מקימה ומפקדה הראשון של מחתרת לח”י, “חיילים אלמונים” ו”הרי את מקודשת לי מולדת”.
טקס חנוכת האנדרטה התקיים ביום 11 בספטמבר 2005.
הפסלת והמעצבת של האנדרטה, איילת ביתן שלונסקי נשאה דברים בטקס חנוכת האנדרטה והיא מיטיבה לתאר את הרעיונות שעמדו מאחורי עיצוב האנדרטה:
“הרי את מקודשת לי, מולדת, כדת משה וישראל.
שפחה, שחה, מפקרת, משעבדת,
אני לך בעל וגואל.
כך כותב אברהם שטרן (יאיר) משורר ומפקד לח”י, בשירו “בדמי לעד תחיי”.
באותו הנוסח “הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל” מקדש החתן את בחירת ליבו בשעת החופה. המולדת נתפסת אצל יאיר ככלה שאתה נכרתת בקדושה ברית עולם.
דימוי זה היווה עבורי מקור השראה ליצירת האנדרטה. האנדרטה לבושה לבן – המסמל טוהר בתולין, כלה, חופה, אך בה בעת גם צבע תכריכי המת, מבטאת את הזדהותם עד מוות של חללי לח”י עם המולדת. אהבה שטבלה בחתונת דמים של צעירים חדורי אמונה, שהאמינו כי במלחמתם ובדרכם יצליחו לשחרר את הכלה האהובה מידי הכובש הבריטי הזר.
ביטוי לאהבה זו עד מוות, מוצא דרכו באנדרטה על ידי יצירת סביבה לבנה, טהורה ודוממת החודרת אל נוף היער החי ומשרטטת מסלול של יחסים מנוגדים ומשלימים בין החיים והמוות.
האנדרטה היא רחבה פיסולית שלמה עשויה מבטון לבן. המשתרעת על שטח של כ-2 דונם ומשלבת אלמנטים מודרניסטיים גיאומטריים טרפזיים, עם מרכיבים ארץ ישראליים קלאסיים והיסטוריים כמו: עץ זית, אבני בזלת, ברזל ונוף מקומי.
האלמנט המרכזי מורכב משני קירות בגובה 10 מ’, הפורצים אל השמיים ויוצרים משולש פתוח במרחב, שמגן על שני עצי זית – מת וחי.
שורש הזית המת – אליו מוביל שביל אבני בזלת – הינו כבן 2000 שנה, והוא יצוק בתוך הבטון. מעליו וכמו ‘מתוכו’ ניטע באדמה וצומח עץ זית ‘צעיר’ (בן כמה עשרות שנים), הממשיך כביכול את דרכו.
שמותיהם של 127 לוחמי לח”י חרוטים בצידי האלמנט המרכזי, ניצבים בטורים מיושרים, כשומרי ראשם של העצים, אך בה בשעה נשמרים על ידם.
ציר ההליכה המרכזי ברחבת האנדרטה הוא ציר של חומר ההופך לציר של רוח. שביל אבני הבזלת חודר לתחתית שורש הזית, מטפס לעץ הזית והופך לשביל אינסופי של שמיים המלווים את העץ בצמיחתו.
האנדרטה מנציחה את קוטב ההקרבה עד מוות ובה בעת, מקדשת את החיים.”
עמדת מסבירן
בשביל המוביל לאנדרטה הוצבה עמדת מסבירן קולי המתאר את הקמת מחתרת לח”י את פעולותיו במאבק נגד שלטון המנדט הבריטי. ההסבר בעברית ובאנגלית נשמע בקולו של יאיר שטרן בנו של מחולל ומפקד לח”י אברהם שטרן “יאיר”.
הטקס השנתי ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
מיום הקמת האנדרטה, מקיימת העמותה טקס שנתי לציון יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
הטקס מתקיים בשיתוף המועצה האזורית גזר, משרד הביטחון, אולפנת שעלבים ותלמידים ממועצה אזורית גזר, במעמד הלוחמות והלוחמים הוותיקים, משפחות שכולות והציבור הרחב.
בתמונות: חברי לח”י על רקע האנדרטה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
איך מגיעים?
לבאים מתל אביב יורדים במחלף נשרים לכביש 424. למגיעים מכיוון ירושלים יורדים במחלף לטרון לכיוון צומת חטיבה 7, לאותו הכביש. בכל כיוון אפשר להבחין בשלטים החומים המובילים ליער לח”י במשמר איילון של קק”ל ולאנדרטת לח”י. הכניסה מובילה לדרך עפר שבצידה הימני מתחילה חורשה קסומה שניטעה להנצחת לוחמות ולוחמי לח”י ובמקום ניצבת שורת מצבות זכרון. מצד שמאל שביל קטן אשר מוביל אל אנדרטת לח”י המנציחה את חללי לח”י.
את האנדרטה אי אפשר לראות מהכביש, היא נסתרת מעיני הנוסעים. אך סטייה קלה מהדרך תכניס אתכם לאחד מהמקומות המעניינים באזור, המנציח חלק מהותי בהיסטוריה של ימי טרום הקמת המדינה. טיול מומלץ.
ב-Waze “אנדרטת חללי לחי”.