מאת: חגית גלטנר, בתו של לוחם לח”י סלבטור “טורי” גרשון
על מנחם כהן
מנחם כהן, המכונה פטקה, “נפתלי”, אחיו הצעיר של לוחם לח״י האגדי יהושע כהן “שפסל”, היה לא פחות אמיץ ועז נפש מאחיו הבוגר.
על אישיותו של מנחם ניתן ללמוד מתיאורו של נתן ילין-מור בספרו “לוחמי חרות ישראל”:
“את יהושע לא הכרתי לפני מאסרו. עתה עמד לפני אחיו. בחור צנום, פניו פני סגפן, לבוש בגדי חאקי זולים. לא היה בהופעתו שמץ של העמדת פנים. כשם שלא הייתה העמדת פנים בהתנהגותו ובדבריו. לעיתים רחוקות הקדיש תשומת לב לצרכי גופו. מסוגל היה להלך רעב ימים, אם מי מחבריו לא הזכיר לו כי עליו לאכול. גם אז הסתפק במועט: פת לחם עם ירק או פרי. משוטט היה פקוח עיניים ומוחו עסוק רק בענייני המחתרת: רוקם תכניות, מהפך בהצעות.”
מנחם הובא למחנה המעצר לטרון בשלהי שנת 1944. שנה קודם לכן נמלטו ממחנה המעצר 20 לוחמים, דבר שגרם לשומרים הבריטים לפקח על גדרות המחנה בערנות יתרה.
עקשנותו של מנחם הביאה אותו להחלטה האמיצה לנסות ולהימלט מהמחנה ויהי מה.
הבריחה
לאחר ימים של תצפיות ומעקבים, קבע מנחם את יום הבריחה. היום שנבחר לבריחה היה חשוך, קודר, קר וערפילי. ענני הגשם ששייטו בשמיים חסמו את האור הירח והקלו על ההתחמקות.
מנחם הזדחל מצריפו בלי שאף אחד ירגיש בהתחמקותו.
בחוץ מנחם הסיר את בגדיו הקיציים, חולצה דקה, מכנסיים קצרים וסנדלים, נותר עירום והניחם בתיק ברזנט שתפר בעצמו מבעוד מועד. כשפלייר שסחב משמואל קפלן, ״הכל יכול״ של המחנה, תקוע בין שיניו, התקדם מנחם בזחילה אל עבר מעבר הגדר, מתחמק מאלומות האור של שומרי המחנה והצליח להשתחל אל החופש בין הגדרות ושם פעמיו אל עבר ירושלים.
חיים דבירי – “הדי” מספר על עוז רוחו של מנחם כהן בספר “כך ברחנו לחזית” בעריכת אנשל שפילמן:
“לאמיתו של דבר, בא לעזרת הבריחה המוצלחת של “פתקה” גוו הצנום של נער בן שבע-עשרה, שעמד בעוז רוח ערום מול דוקרני תיל וסרפנטינות וחשוף מול נשק אוטומטי, ויכול להם. חוטי התייל הדוקרניים היו אמנם בכוחם לשרוט בגופו עד זוב דם, אבל לא לשרוט במוחו המתוחכם וברצונו, החזק מכבלים”.
בכניסה לירושלים בגד בו מזלו והוא נתפס ע״י שוטרים בריטיים בשערי העיר, רועד מקור ורטוב בבגדיו הדקים, איתן בנפשו. הוא הוגלה עם שאר חבריו לאריתריאה והוחזר ארצה לאחר קום המדינה. התגייס לצה״ל ולחם על הגנת המולדת.
מנחם נפל ביום כ”ד בתשרי תש”ט, 27 באוקטובר 1948 בקרב על מבואות בית־גוברין. משנפצע בפגז, ביקש מחבריו להניחו ולהמשיך במערכה. כשלקחוהו אחר כך בזחל, נפגע כלי הרכב בפגז ועלה באש. מנחם הוצא ממנו, אך עד שהובא לתחנת העזרה הראשונה, איבד דם רב ומת. למחרת נקבר בכפר ורבורג.
מקורות מידע:
“לקסיקון לח״י”, נחמיה בן-תור, משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל, 2007.
“כך ברחנו לחזית”, אנשל שפילמן (עורך), הוצאת המדרשה הלאומית, 1979.
“לוחמי חרות ישראל”, נתן ילין-מור, שקמונה חברה להוצאה לאור בע”מ, 1974.