יעקב גרנק המכונה “דב” היה לוחם עז נפש, עמוד התווך של מחלקת הפעולות בלח”י. הוא בלט בגובהו, במראהו ובהתנהגותו, ובזכות עוז רוחו נמלט לא פעם מצרה ונמנע מלהיתפס ולהיאסר. גם בימי המצור הגדול על תל אביב לא נתפס “דב”. הוא נכנס באחת החצרות לתוך חבית – וניצל.

“דב” גם סייע לבורחים אחרים. הוא מילא תפקיד משמעותי בהברחת ד”ר ישראל אלדד ממרפאתו של ד”ר טרוי ואף נחלץ לסייע בהברחת יהודית יחזקאל, אסתר בקמן, פרידה ורקשטל ורבקה אליאב ממשטרת פתח תקוה על סף  יציאת הבריטים מהארץ.

נתפס בדרכו בדרכו ברחובות תל אביב

במקרה אחד נתפס בדרכו – אך הצליח לברוח מידיהם של שוטרים בריטים.

באפריל 1946 התהלך לו “דב” ברחובות תל אביב. הליכתו הגמלונית הסבה את תשומת ליבם של השוטרים הבריטיים. תיאורו כבר היה בידי המשטרה ודמותו הרזה, הגבוהה עם בלוריתו הבלונדינית לא הייתה קשה לזיהוי. לפתע נעצרה לידו מכונית ממנה קפצו שני שוטרים בריטיים וניגשו אליו, מבלי שהייתה לו שהות להסתלק או לגלות התנגדות. הם אחזו בו ושאלו לזהותו ועל מקום עבודתו.

בהעדר תעודת זיהוי אמר דב לשוטרים שהוא עובד בבית החרושת לודז’יה בחולון, שם באמת עבד תקופה מסוימת אחר עלייתו לארץ ישראל. השוטרים רצו להיווכח אם הוא דובר אמת והעלו אותו למכונית כדי לנסוע אתו לחולון. בדרך, דחף “דב” את הבריטים לשני הצדדים עד שהתהפכו, קפץ מן המכונית הנוסעת והסתלק.

“דב” כמעט ונתפס שוב

בדצמבר 1946 נורה “דב” בבטנו באחת הפעולות הכספיות של לח”י בתל אביב. “דב” שכב על הרצפה מתבוסס בדמו והוא מועבר ל”מגן דוד אדום” ברחוב מזא”ה. לאחר מכן הועבר במצב קשה לבית חולים הדסה ברחוב בלפור. יעקב בנאי “מזל” ניגש לבית החולים וממהר פנימה למחלקה הכירורגית. במסדרון עמדו 5 שוטרים יהודיים ובראשם סמל. הוא ניגש אליהם ומסביר את המצב: הבחור צפוי לעונש מוות ואנו נוציא אותו מכאן בכל מחיר.” הוא מודיע בתקיפות: “בית החולים מוקף אנשי לח”י רבים – אם יגיעו הבריטים יתפתח קרב.”

בינתיים “דב” מועבר לניתוח אשר מתארך. בינתיים מגיעים 2 שוטרים בריטיים לחפש את “דב”. השוטרים היהודים מודיעים להם שהפצוע מת. הבריטים יורדים לחפש את גופתו בחדר המתים.

הדבר נותן לבנאי ואנשי לח”י הזדמנות לפעול. כאשר נפתחת דלת חדר הניתוח ו”דב” מוצא על אלונקה. לוחמי לח”י שולפים אקדחים ופוקדים על השוטרים להרים ידיים. הם רוכזו במסדרון אחר.

לוחמי לח”י נוטלים את האלונקה מידי הסניטרים המבולבלים. הרופא, ד”ר מרכוס מודיע כי אין הוא נושא עוד באחריות כלפי הפצוע. אסור לטלטלו. “דב” ישן שינה עמוקה בהשפעת ההרדמה. הם מורידים את האלנוקה לחצר. פותחים את השער. המונית שגויסה לכך במיוחד, נוסעת אחרונית והשער נסגר. בקושי מצליחים להכניס את האלונקה ו”דב” בתוכה, למונית.

“דב” מועבר לדירת מבטחים, לדירתו של אפרים פירסטנברג “פיסקה”. שם הוא התאושש מהניתוח והתגבר על פציעותיו. לא חלפו ימים רבים ו”דב” המשיך בפעילותו הנועזת במחתרת.

עם הקמת חטיבה 8, התמנה “דב” למפקד פלוגת לח”י בגדוד 89 והוליך את פלוגתו בקרבות מיבצע “דני”. יצא להשתלמות קצינים, ובשובו הוליך את פלוגתו לניצחונות מזהירים בעיראק סואידן ובנגב המערבי.

“דב” נפל בקרב על עוג’ה אל חפיר, בעת מבצע “חורב”, ביום כ”ד בכסלו תש”ט, 26 בדצמבר 1948.