מאת: חגית גלטנר, בתו של לוחם לח”י סלבטור טורי גרשון – “אבנר”.
הקדמה
“בית יאיר”, הנושא את שמו של אברהם שטרן “יאיר” מחולל מחתרת לח”י ומפקדה הראשון, הוא מקום משכנו של מוזיאון לח”י המנוהל על ידי יחידת המוזיאונים של משרד הביטחון. באותו בית היסטורי נמצא גם משרדה של העמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל (לח”י), (במקור: האגודה להנצחת חללי לוחמי חרות ישראל), הפועלת במקום מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, טרם הקמת המוזיאון. מייסדיה, לוחמי ולוחמות לח”י הותיקים נטלו חלק משמעותי בהקמת בית יאיר ובהנצחת המחתרת. היום, העמותה להנצחת מורשת לח”י, ממשיכה את דרכם של המייסדים ופועלת להנציח ולתעד את פועלם וגבורתם של הלוחמים והלוחמות במאבקם להקמת מדינת ישראל.
מאמר זה עוסק בתולדות בית יאיר והמהלכים שהובילו להקמתו ולהפיכתו למוזיאון לח”י.
מרחוב מזרחי ב’ לרחוב אברהם שטרן
סיפור המעשה מתחיל בבניין מגורים הניצב ברחוב מזרחי ב’ 8, בשכונת פלורנטין בתל אביב. בשנת 1942 שכרו טובה ומשה סבוראי דירת חדר על גג הבניין. לימים הפכה הדירה לדירת המסתור של אברהם שטרן. בכ”ה בשבט תש”ב 12 בפברואר 1942 הוקף הבית שוטרים בריטיים שגילו את מקום מחבואו. באותו יום הוא נרצח כשהוא כבול בידיו.
ביום י”ח בשבט תשכ”ה, 21 בינואר 1965, השתנה שמו של רחוב מזרחי ב’. באותו יום, התקיים טקס רב משתתפים להסרת הלוט לקריאת הרחוב על שם אברהם שטרן – “יאיר”. הטקס התקיים בנוכחות משפחתו של “יאיר”, מרדכי נמיר, ראש עיריית תל אביב דאז, חברי מרכז לח”י, הרב ידידיה פרנקל ואנשל שפילמן.
עם רכישת הבית, עתיד היה בניין המגורים המוזנח להפוך בית להנצחת מורשת אברהם שטרן ומחתרת לח”י – “בית יאיר”.
היוזמה להקמת בית יאיר
בשנות השישים של המאה ה-20, הוציאה האגודה להנצחת חללי לח”י מספר גיליונות לכתב עת שנקרא “עדי המעש”. בכתב העת גוללו לוחמי לח”י לשעבר פרשיות מתולדות המחתרת.
בגיליון “עדי המעש אדר – ניסן תשכ”ד” מפורטות פעולות האגודה. אחת מהן מספרת על הצעד הראשון לרכישת החדר בקומת הגג ברחוב מזרחי ב’, בו נרצח “יאיר” במטרה להקים במקום מוזיאון על שמו:
“מאז קמה המדינה, שאפו חברינו לגאול את החדר ברחוב מזרחי ב’, בו נרצח יאיר. נעשו מאמצים בכיוון זה, אך אלה לא נשאו פרי. לפני מספר חודשים פנו רומק ואהוד אל חבר לח”י לשעבר, ליהמן, אשר תרם תרומה כספית חשובה ואיפשר בכך לשכור את החדר – בו קיימנו השנה, זו הפעם הראשונה, התייחדות עם זכרו של יאיר.
למרות הגשם השוטף, הצטופפו מאות מאנשינו במקום, בחדר ועל גג הבית, עברו ליד כתם הדם ברצפה, שלא נשחק עד היום הזה, וחלקו כבוד לזכרו של יאיר. משם יצאו לבית הקברות בו התקיימה האזכרה המסורתית.
העברתו המלאה של החדר לרשות האגודה, כדי שנוכל לשוות לו צורה נאותה, ולשם הקמת מוזיאון ע”ש יאיר – תיתכן רק עם רכישתו של הבית כולו. רק בדרך זו נוכל להוציא אל הפועל את שאיפתנו – תוכניתנו מזה שנים רבות. זו משימה המחייבת את כולנו, ואם לא נירתם לביצועה – אנו עלולים להחמיץ את ההזדמנות, שלא תחזור אולי בפעם השניה.
על כן החלטנו על ביצועו של מפעל מיוחד בקרב חברינו, שמטרתו לגייס את הסכום הדרוש לרכישת הבית – 40 אלף ל”י – וסכום נוסף, למימון השיפוצים והבנייה הנוספת שתידרש.
בעלת הבית גרה בארה”ב, והיא התנתה את מכירתו לנו בתשלום בדולרים. כדי למלא תביעה זו פנינו למשרד האוצר וקיבלנו רשיון להעברת הכסף לאמריקה. יתר על כן מספר מחברינו כבר התחייבו לתרום סכומים של 1,000 ל”י למטרה זו. עתה, אנו עומדים לפנות אל כל אנשי לח”י לשעבר ולהתרימם על התחייבויות כספיות אשר ישלימו את הסכום הדרוש לרכישת הבית ולשיפוצו – מטרה שהיא מקודשת לנו.
כן בכוונתנו להקים ועד ציבורי לגיוס כספים, ולידו ועד פעולה להקמת “בית יאיר”.
לפני מספר שבועות נערכה פגישת נציגנו עם מר ליהמן במלון “אכדיה”, בה הוגשו לו כתבי לח”י, כהוקרה על תרומתו לשכירת החדר. באותה פגישה הבטיח מר ליהמן לתרום 10 אלפים ל”י נוספים לרכישת הבית.”
תפקידו של הועד הציבורי שהוקם על ידי האגודה להנצחת חללי לח”י, היה לגאול את הבית ולהופכו לבניין ציבורי. בדרך זו ישמש הבית, לדברי האגודה: “מזכרת עד למלחמת החרות ומחולליה ומקום חינוכי להמוני העם והנוער”.
הבית נרכש מתרומות חברי לח”י.
אנשל שפילמן
אחד האנשים שיזמו הקמת בית להנצחתם של “יאיר” ומחתרת לח”י היה אנשל שפילמן. הוא שקד ימים כלילות, בחריצות וללא הגבלת זמן ומאמץ להפוך את בית יאיר למוזיאון. הוא פעל להעברת הבית לידי משרד הבטחון במשך זמן רב. הוא השתתף בדיונים על אופיו ועיצובו של המוזיאון, על מוצגיו ותערוכותיו. עד מותו הוא התמסר כל כולו להנצחת מורשת לח”י וחלליה ופרסום זיכרונותיהם של חבריה.
דוד שטרן, אחיו של אברהם שטרן “יאיר”, מייסד המחתרת ומפקדה הראשון, כותב על אנשל:
“קצרה היריעה למנות כל מעשיו ופעולותיו של אנשל להנצחת לח”י ומורשתה. במשך שנים ארוכות, כאשר רבים וטובים עשו לביתם, היה אנשל שקוע כל כולו בפעילות בלתי נלאית להקמת “בית יאיר” ובריכוז החומר הקשור בהנצחת מורשת יאיר ולח”י. מראשית פעילותו בתחום זה היתה לו גם המודעות והמחוייבות להוציא לאור את כתבי לח”י ופרסומיה מימי המחתרת” (מתוך “אנשל – אדם ולוחם”).
מסירת בית יאיר למשרד הבטחון
בשנת 1981 ניסחו חברי המחתרת את מטרות הבית שיוסב לתפקידו החדש כמוזיאון:
- להנציח את יאיר ואת לוחמי החרות שנפלו.
- להקנות מושגים על מחתרת לח”י.
- להכיל את ארכיון המחתרת.
באותה שנה, שנת 1981 נמסר הבית על פי הסכם למשרד הבטחון. במסגרת הסכם זה הוקצה שטח למשרד עבור האגודה להנצחת חללי לח”י, אשר כיום נושאת את השם: “העמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל (לח”י).
משרד הבטחון שיקם ושחזר את דירת הגג על רהיטיה המקוריים. צמוד לדירה הוקם חדר הנצחה בו מונצחים חללי לח”י ועולי הגרדום.
בשנת 1991 הושלמה התצוגה באולם המוקדש ליאיר בה מתוארים מסלול חייו ודמותו כמשורר וכמנהיג. לאחר מכן הוקמו תצוגות נוספות המציגות את תולדות לח”י מאז הקמתה בשנת 1940 ועד מלחמת העצמאות. בתצוגה: מפות, מסמכים, צילומים, כלי נשק, ומיצגים שונים המוקדשים למבצעי לח”י, משפטי הלוחמים, תעמולה, פעילות לח”י בעולם, בתי כלא ומחנות מעצר ועוד.
במרץ 1993 כתב אנשל ביוגרפיה אישית לפני כניסתו לבית החולים וכך כתב על בית יאיר:
“”בית יאיר”, הבית שהיה הרוס ומתפורר, ששכנו בו ערבים ונרקומנים, הפך לאחד המבנים המפורסמים, המעניינים והיעילים בת”א, מבחינת תוכנו ופעילותו. כל זה קם הודות לעבודת הנמלים שהשקענו, חברי ואני, בעזרת משרד הבטחון, עד שהשגנו הכרה ממלכתית מלאה.
אני מנהל בפועל את “בית יאיר”, הכולל: את המוזיאון – הנמצא עדיין בבנייה ופיתוח ועשייה. את ההוצאה לאור, המוציאה ספרים וחוברות בנושא מלחמת השחרור ומלחמות המחתרת בעברית, אנגלית ורוסית, ארכיון לח”י ההולך ומוקם ב”בית יאיר” לחוקרים, תלמידים והיסטוריונים. המדרשה הלאומית המקיימת ימי עיון והרצאות לבתי ספר, לחיילים ומיגוון רחב של הציבור, בנושאים שונים, בתיאום ובפיקוח משרד החינוך ומשרדים אחרים.”
“בית יאיר”, שנוסד ביוזמת אנשל שפילמן, הפך לבית חם עבור העמותה להנצחת מורשת לח”י ועבור לוחמי ולוחמות לח”י הוותיקים. מקום בו יכלו להתנדב ולהשתתף בתיעוד והנצחה. במסגרת עבודתה של העמותה להנצחת מורשת לח”י, והתנדבות החברים נשמרו מסמכים, הוצאו ספרים, ניתנו עדויות וסיפורה של מחתרת לח”י ומורשתה מועברים הלאה אל הדורות הבאים.
ככל שחולפות השנים, הולך ומתמעט מספרם של לוחמי ולוחמות לח”י שנותרו עמנו. אך זכרם ופועלם נמשכים באמצעות העמותה, בני המשפחות, חוקרים, מתנדבים ואוהבי המורשת. אלה שומרים על הזכרון, מנחילים את ערכי מחתרת לח”י ופועלים להבטיח שהסיפור לא יישכח.
מקורות מידע:
עדי המעש, פרשיות מתולדות לח”י מפי לוחמים, אדר – ניסן תשכ”ד.
“אנשל אדם ולוחם”, בעריכת: זאב איביאנסקי, אהבה מייזלס, שרה שפילמן-צעירי, הוצאת יאיר, 1995.
לקסיקון לח”י”, נחמיה בן-תור, הוצאת משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לח”י, 2007.