"יום יגיה ובריח חיש נתץ. חומה נבקיע. וכנשר ברקיע דגל – החרות"
כלא עכו שוכן במבצר שנבנה על ידי דהאר אל עומר, השליט הבדווי של הגליל, על חורבותיה של עכו הצלבנית.
הבריטים היו אלה שהסבו את המבצר לבית כלא מרכזי באזור הצפון. במהלך השנים נכלאו בכלא חברי המחתרות, ההגנה, אצ”ל ולח”י לצד אסירים פליליים יהודים או ערבים. בכלא זה בוצעו הוצאות להורג של נידונים למוות שנשפטו על ידי השלטון הזר.
תוכניות לבריחה
מתתיהו שמואלביץ’ “צור”, לוחם לח”י, נידון למיתה בשנת 1944 ודינו הוחלף במאסר עולם. במשך כל תקופת מאסרו עבד שמואלביץ’ על תכנון בריחה עד שעלתה במוחו תכנית לבריחה קבוצתית בעזרת לוחמים אשר יפרצו מבחוץ. התוכנית אושרה ע”י מרכז לח”י ולאחר משא ומתן יחד עם מחתרת אצ”ל הוחלט שהפריצה תבוצע על ידם.
לפריצה המתוכננת קדמה תכנית אחרת. האסירים החלו לחפור מנהרה בתוך עמוד גדול בתא מספר 28, שבו שכנו אסירי אצ”ל ולח”י. המנהרה הייתה מיועדת להתחבר עם מסדרונות תת קרקעיים ואחר כך תוליך אל סמטאות העיר העתיקה. לאחר שהתברר שהחפירה אינה מובילה אל מחוץ לתחומי הכלא, הסיקו האסירים כי בריחה תיתכן רק בתקיפה מבחוץ.
ההכנות לקראת פריצה לכלא השמור ביותר
כמה ימים לפני הפעולה נערכו כוחות האצ”ל בבסיס האימונים המחתרתי במבצר שוני ליד בנימינה לתכנון הפעולה המורכבת והכנתה. האסירים הבריחו אל מתכנני ההתקפה, מחוץ לכלא, את הפרטים לגבי סדרי המשמרות של הסוהרים בתוך הכלא. המתכננים בחוץ השיגו את תכניות המבצר ואספו ידיעות על סידורי האבטחה ודרכי הגישה, אופן הנסיגה ואפשרויות המילוט. במחסן האצ”ל הוכנו כלי נשק לטובת הפעולה והסוו טנדרים וג’יפ ככלי רכב של יחידת הנדסה בריטית.
בעת ביקורי חג הפסח בבית הכלא, הוברחו פנימה חומרי נפץ ואמצעי חבלה, נפצים ופתילים, ומהם הוכנו שני מטעני חבלה לפריצת השערים ושלושה רימוני התקפה. כמו כן, הוכנו בגדים אזרחיים.
הוסכם בין שני הארגונים מספר המשתחררים. סה”כ מיועדים לברוח 41 אסירים מאצ”ל ולח”י.
נבקעו חומות כלא עכו
י”ד באייר תש”ז, 4 במאי 1947 בשעה 14:00 יצאו רכבי אצ”ל לכיוון עכו. כוחות התקיפה והמילוט של אצ”ל נערכו סביב הכלא. חוליה אחת נכנסה למתחם החמאם התורקי שלו קיר משותף עם הכלא. בשעה 16:20 אחר הצהריים נשמע קול נפץ עז, לוחמי אצ”ל שהתחזו לטכנאי טלפון הניחו מטען של 30 ק”ג חומר נפץ סמוך לחלונות האגף הדרומי של הכלא והבקיעו חור בחומה באזור האסירים היהודים.
יהושע זטלר – “מאיר”, לוחם לח”י שהצליח לברוח, מספר בזכרונותיו:
"המבצע החל ביום 4 במאי 1947 בשעת צהריים מוקדמת. הלוחמים שבחוץ התכנסו במפעל לעיבוד יהלומים בנתניה ושמעו תדריך מפי עמיחי פאגלין ודב כהן, מפקד הפעולה.... מספר חוליות פוזרו מסביב לעיר, לצורך חסימה ומיקוש דרכי הגישה של הצבא הבריטי. באותה שעה יצאו האסירים לטיול בחצר. בשעה 16:22 נשמע קול פיצוץ אדיר וחומות המבצר נפרצו. בתוך הכלא התחוללה אנדרלמוסיה מוחלטת." "הבורחים הציתו מאחוריהם את מחסן הנפט ויצרו חומת אש. מן הסולמות שמחוץ לכלא הושלכו רימוני הלם. תוך דקות הושלמה הבריחה וארבעים ואחד לוחמים יצאו אל החופש. המבצע הצליח באופן מעורר השתאות ועיתונות העולם תיארה אותו כמלאכת מחשבת וכפריצה הנועזת ביותר בהיסטוריה."
מבין כוחות החסימה של אצ”ל נתפסו אחדים לאחר שאזלה תחמושתם, ביניהם אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר אשר נשפטו והועלו לגרדום. שישה מבורחי לח”י זכו להגיע אל החופש ולחזור למלחמת המחתרת: אברהם בן-הר – “אליעזר”, גרשון נסים – “צדקיהו”, דוד המאירי-בגין – “גלבוע”, יהושע זטלר – “מאיר”, יהושע ישראלי-בקר – “חנניה”, יוסף דרורי-פרנקפורט – “עמינדב”.
תהודה ציבורית
הפריצה לכלא עכו זכתה לפרסום רחב בעיתונות העולמית, שם תואר איך הצליחה המחתרת לחדור ל”בסטיליה” הבריטית, שנחשבה לבלתי חדירה והייתה ממוקמת בלב אזור ערבי עוין.
“הבריטים אמרו שלא היה כדבר הזה בתולדות האימפריה שלהם.”
“האם אינכם זוכרים את דבריו החוזרים של צ’רצ’יל: המלחמה בארץ ישראל הורסת את הפרסטיג’ה הבריטית בכל העולם…. כאשר פרצנו את מבצר עכו שידר רדיו מוסקבה על המבצע והשווה את מבצר עכו ל”פטר פבלובסקה קרפוסט” – המבצר הצארי הנודע, אשר כל רוסי ובייחוד כל מהפכן ידע כי בלתי נכבש הוא.”
מתוך הספר: “מפגש היסטורי”, 176-177
עכו – אנדרטת פורצי הכלא
אנדרטה לזכר פורצי הכלא וחללי ההתקפה הוקמה בקרבת שער הכלא, על חוף הים, בחזית מוזיאון אסירי המחתרות השייך ליחידת המוזיאונים של משרד הבטחון.
האנדרטה כוללת חומת אבן גבוהה ומבוצרת ולפניה קיר אבן נמוך. מראש הקיר הנמוך נישא לגובה פסל אדם, שאגרופו מצליח לנפץ את חלקה העליון של החומה הגבוהה. על צד החומה הגבוהה, מתחת לסמל האצ”ל, תיאור הפריצה לכלא כולל מפה. בחזית הקיר הקדמי, הנמוך, שמות הנופלים וכינוייהם במחתרת. מעל לשמות נחקק ציטוט מפי מנחם בגין, מפקד הארגון הצבאי הלאומי: “חייהם – מלחמה, מותם – גבורה, קורבנם – קדושה, זכרם – נצח”.
יוצר האנדרטה, הפסל צבי גרא, הצליח לבטא בפסל את מעשה הגבורה ואת רוח הקרב וההקרבה שגילו הלוחמים למען שחרור חבריהם משבי האוייב.
הבריטים ניסו להביא לקבורה שבעה מהנופלים בפעולה ביישובים יהודים באזור עכו. בגלל השתייכותם הרוויזיוניסטית של הנופלים סירבו היישובים להביאם לקבורה בשטחם. לבסוף דב כהן וששה חללי פעולה נוספים, ביניהם לוחם לח”י, שמשון וילנר – “שמש”, הובאו לקבורה בבית הקברות של שבי ציון.
מקורות מידע:
“כך ברחנו לחזית”, עריכה: בהוצאת המדרשה הלאומית, 1979.
“לוחם חרות ירושלים – זכרונותיו של יהושע זטלר, תחקיר וכתיבה: הדס רגב-ירקוני ועופר רגב, פורת הוצאה לאור, 2007.
“לקסיקון לח”י”, נחמיה בן תור, משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לח”י, 2007.
“מיפגש היסטורי”, גאולה כהן, הוצאת יאיר, 1986.