חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

ההתקפה על בניין הסאראיה ביפו
מפקדת הכנופיות הערביות

  • בית
  • >
  • מאמרים
  • >
  • ההתקפה על בניין הסאראיה ביפו
    מפקדת הכנופיות הערביות

מאת: חגית גלטנר, בתו של לוחם לח”י סלבטור טורי גרשון – “אבנר”

 

החלטת האו”ם מכ”ט בנובמבר לא התקבלה כלל בקרב הערבים. מוסתים על ידי המנהיגים שלהם, הם יצאו בהמוניהם לפרוע בישוב היהודי.

במחתרת לח”י נערכו דיונים פנימיים בדבר דרכי הפעולה של המחתרת לנוכח הפגיעות ביהודים. המחתרת הייתה נכונה לפעולות תגובה והענשת הפורעים. בסוף דצמבר 1947 החלה לח”י את פעילותה בחזית הערבית. בהודעה שפירטה את פעולות לח”י בגזרה הערבית הבהירה המחתרת גם את המטרות האסטרטגיות שלפיהן תנהל לח”י את המערכה בחזית הערבית:

“להרוס את מרכזי הפיקוד של הפורעים, לפגוע במנגנון שלהם, בראשיהם ומפקדיהם. לשחרר את השכונות העבריות מלחץ הכנופיות הערביות על ידי לחץ נגדי על בסיסיהן ועל השכונות הערביות השכנות. להעניש את הכפרים הערביים, המשמשים בסיסים להתקפה על התחבורה העברית ועל ישובים עבריים. לשים מצור כלכלי על הבסיסים העיקריים של הכנופיות על ידי ניתוקם מן העורף שלהם. להעניש את האחראים לרצח ולשוד” (“לוחמי חרות ישראל” מאת נתן ילין-מור, עמ’ 435)

לח”י פעלה גם בגזרת תל אביב. שם המחתרת ביקשה לפגוע באחד המקומות הרגישים שהיה צומת העצבים של ההנהגה הערבית הלוחמנית.

המידע שהתרכז בידי מחלקה ו’, מחלקת המודיעין של לח”י, הצביע על בניין הסאראיה ליד בית הכלא ומגדל השעון כמקום משכנה של “הוועדה הלאומית הערבית ” של המופתי חאג’ אמין אל-חוסייני, שארגנה את הפעילויות של הפורעים באזור יפו במטרה לפגוע ביישוב העברי.

בניין הסאראיה נקבע כיעד והפעולה הוטלה על לוחם לח”י רחמים חכמוב – “ריגולטו”, אשר שלט בשפה הערבית והיה בקי באורח חייהם של הערבים. הוא סייר במקום וערך תצפיות. באותם ימים יפו הייתה מנותקת מתל אביב והכניסות אליה נשמרו על ידי שומרים ערבים. “ריגולטו” בדק כניסות אלה. לפי תצפיותיו, הוא היה אמור להכניס את מכונית התופת לסמטה דרומית למגדל השעון, שבין בנק ברקליס ובין הסאראיה.

מכונית התופת הייתה עמוסה ארגזי פרי-הדר, שמתחתם היה מטען נכבד של חומר נפץ. ביום המיועד, “ריגולטו” הוביל את המכונית אל הסאראיה אך נוכח לדעת שהסמטה חסומה. הוא ניסה להחנות את הרכב במקום אחר, אך גורש על ידי נהגי מוניות, אשר גערו בו ודרשו ממנו לזוז כדי לא לחסום את התנועה. נסיעתו סביב הכיכר עוררה את חשדו של נהג מכונית פרטית אשר החל לעקוב אחריו. לאחר מכן הוא נחסם על ידי משאית ונאלץ לעלות על המדרכה כדי לעקוף אותה. במקום הוא הותקף על ידי יושבי בית קפה. החל מרדף ברחובות יפו תוך חילופי יריות גם בין הערבים לבין עצמם. “ריגולטו” ניצל את המהומה והמבוכה, יצא מיפו והגיע לתל אביב. סיפורו נשמע כה דמיוני, עד שרק נקבי הכדורים במשאית אימתו אותו סופית.

לאחר היסוסים רבים, האחראים החליטו לחזור על המבצע. לפעולה צורף לוחם נוסף שכונה “אבו דורה”, הלוחם “שמואל” הוא אלישע איבזוב. “שמואל” היה אף הוא בעל חזות מזרחית ודובר ערבית.

שוב נערכו סיורים ותצפיות ויצאו לפעולה. אך חזרו כלעומת שבאו מכיוון ששונו נהלי השמירה במקום.

לבסוף החליטו במחתרת כי לא דוחים יותר. הטכנאים שינו את מקום חומר הנפץ והמכונית יצאה לסיבוב נוסף, ואחרון.

“ריגולטו” ו-“שמואל” יצאו ביום 4 בינואר 1948 לכיוון יפו. למזלם, באותו יום ירד גשם. הדבר סיפק להם סיבה להחנות את המכונית בצד הבניין ולרדת ממנה כדי לחפש מסתור. לפני שירדו מהמכונית הפעילו את את מתג ההשהיה שהיה קבוע בתא הנהג. השניים לא הספיקו להתרחק אלא כמה מאות מטרים והתפוצצות החרידה את רחובות יפו. דרך הנסיגה שנקבעה להם הייתה חזרה באוטובוס הנוסע ללוד. הם צויידו מראש במסמכים מתאימים שהצביעו על היותם תושבי לוד. במהומה שנוצרה החליטו השניים לסטות מן התוכנית המקורית והם המשיכו בדרכם, ברגל לעבר שכונת אבו כביר כשהם מבוססים בבוץ ובשלוליות.

הדרך עברה כמעט בלי תקלות. סייעו להם מעט תושייתם והשפה הערבית שהייתה שגורה בפיהם. כשהגיעו אל עמדות “ההגנה” שניצבו במעבר לאזור היהודי, הם התקשו להוכיח שהם יהודים והם נאלצו לנקוב בשם המפורש של מחתרת לח”י.

הפיצוץ עשה רושם רב על חוגים ערבים שונים. לאחר הפיצץ בבניין הסאריאה מחתרת לח”י פנתה אל הערבים באמצעות כרוז בשפה הערבית ובו אזהרה בזו הלשון:

“הו ערבים! באנו להזהירכם בזה, כל עוד לא מאוחר הדבר. אנו לוחמי חרות ישראל, לא נדע רחמים. הפיצוץ שביצענו ביפו, ושפגע בליבה של מפקדת הפושעים, אינו אלא אזהרה ראשונה. המנהיגים שהביאו עליכם את הצרות מסתתרים מאחורי חומות ההגנה הבריטיות, ואילו ההמון נעזב לנפשו והופקר לסכנות… דעו, המוני הערבים! אם תוסיפו להישמע לעצותיהם של הבוגדים השכירים מן הוועד הערבי העליון – לא תהיה לכם תקומה ולא תוכלו להציל את נפשכם. יעידו על כך אלפי הפליטים שברחו מיפו, מחיפה ומירושלים. אם תמשיכו ללכת בדרך זו – לא יהיה לכם מפלט ותהיו כולכם מטרה להתקפותינו. כל עיר וכל כפר, כל בית וכל מבצר, יהיו מטרה לכוחותינו. פצצותינו ירדו עליכם במטר כבד. לא ג’נין, ולא רמאללה, ולא באר שבע, ולא שכם, ולא כל מקום אחר – לא יהיה מבטח לכם, כח גם שם נפליא את מכותינו על ראשכם. לא יהיה מקלט בשום מקום. שלא ישלו אתכם דיבורים על תגבורות מן המדינות השכנות. שהרי מלאה סאת השקר והמרמה.

דעו לכם – לוחמי חרות ישראל יבואו עליכם בחשכת הלילה ולאור היום, ואתם לא תדעו מנוח. לפניכם החיים והמוות. והבחירה בידכם.”

מקורות מידע:

“ישראל עושה חיל” מאת אברהם ורד, הוצאת יאיר, תשנ”ח.

“לקסיקון לח”י” מאת נחמיה בן-תור, הוצאת משרד הבטחון – ההוצאה לאור והעמותה להנצחת מורשת לוחמי חרות ישראל (לח”י).

“לוחמי חרות ישראל” מאת נתן ילין-מור, שקמונה חברה להוצאה לאור בע”מ, 1974.

הצטרפו לרשימת התפוצה

האם מכיר / קשור לחבר לח"י?