יום ג’, כ”ד בטבת, תש”ט
אהובתי,
השעה היא 915 בבוקר. זה עתה התחיל זליגמן בנאום-הסיכום שלו.
הוא יסיים בעוד שלוש-ארבע שעות. אחרי זה נשמע לכמה זמן תהיה הפסקה עד פסק הדין. בזמן ההפסקה נוכל לנוח. זה טוב. חבל רק, שלא יהיה לנו קשר בתקופה זו. אני אבקש את זליגמן שיבוא לכאן בראשית השבוע הבא. אינני בטוח, אם יסכים. אשתדל להשפיע עליו.
אמש ישבתי עד שעה שתיים בלילה ועברתי על הפרוטוקול של נאום-ההגנה שלי. לא היתה לי אפשרות להגיה את הדברים בדיוק. אעשה זאת בהזדמנות אחרת. זאת היא לפי שעה ההגהה הראשונה, שאני מעביר לך לקריאה. מובן, שדברים הנאמרים בעל-פה, טוב יותר כאשר שומעים אותם; אבל נדמה לי , שגם בכתב יש בהם עניין. לאחר שתקראי, אבקשך להעביר את הפרוטוקול לאלדד או למיכאל.
ביחס לעתיד אני אופטימי, כרגיל. אני עוד מאמין, שנשוחרר על-ידי בית-הדין. אך אם לא – נשוחרר על סמך הבחירות. לנו באופן אישי אין זכות בחירה. רק אתמול הודיעו לנו על-כך. זה פירוש לא נכון של החוק. אך לא היה לנו כבר זמן לערער על-כך. אני מאמין, שתהיה לנו בבחירות הצלחה יחסית. מכל הצדדים אני שומע, כי התעמולה שלנו בחוץ מורגשת מאוד.
אתמול כתבתי לך מכתב, שנשלח ע”י המקשרת. יתכן שהמכתב של היום יגיע אליך קודם. ביחד עם מכתבי זה תקבלי גם שתי תמונות שצולמו לפני שבוע, ובהן: קריצ’מן, מתי ואני. אם נשאר כאן עוד זמן מה, אולי תהיה עוד הזדמנות להצטלם.
הימים האחרונים היו ימי עבודה קשה. לא היה אף פנאי לחשוב על עניינים שמחוץ למסגרת המשפט. עתה יהיה לנו הרבה פנאי. ואני בטוח, שיהיה קשה לשבת דווקא בימים הקרובים. הייתי רוצה לראות כבר ממש אותך ואת הבת. אינני מעיז לבקשך לבקר אצלי. זה קשה לך, עולה בכסף וגם אינו מוסיף בריאות לדורית. אני מקווה, שבקרוב כבר נתראה בבית, מבלי שנצטרך עוד להפרד מתוך הכרח.
על הנסיון של החודשים האחרונים אינני מצטער. זה נתן לי לא מעט בכל מיני שטחים ויביא תועלת בחיים.
אני כותב בשעה שזליגמן מדבר וקשה להתרכז. אכתוב שוב בימים הקרובים.
כרגיל דרישת שלום ושתי נשיקות לנחמה, לאהרן, לאסתר ואליעזר. ד”ש לבעלי-הדירה וכן לכל הקרובים והמכרים.
הרבה נשיקות לך ולבת. אני כבר רוצה לחבקך, באמת.
אוהבך תמיד
נתן