כג טבת תשט
אהובתי,
קיבלתי בשמחה את מכתבך. את המזוודה עדיין לא פתחתי ולא בדקתי מה שיש בה.
אמש סיימתי את נאום-ההגנה. הכל אומרים שהוא היה טוב וחזק. אני עצמי הרגשתי, שהיה טוב. בקהל לא נשמע הגה בדברי. היתה מתיחות והאזנה דרוכה. את פליקס ברודט הבאתי כמה פעמים עד כדי דמעות ממש. אך הפתעה גדולה יותר היתה לי ביום ששי. לאחר החלק הראשון של נאומי, לאחר שהוכרז כבר על הפסקה, ניגש אלי השופט שדמי (זה שיושב מצד ימין, בעל שערות השיבה) ואמר לי: “שמעתי את דבריך היום בעניין רב. אני אומר לך זאת לא סתם, אלא בתור שופט. אמנם, אתה אמרת, שפסק הדין הוא מוכן. זה לא כך. אני אומר לך עוד הפעם: בתור שופט האזנתי לדבריך בעניין רב”. יש לי רושם, שהוא יהיה בעד זיכויינו. ואחריו ודאי יגרר פליקס ברודט. יתכן מאד, שגלילי יהיה נגדנו, אבל זה כבר לא איכפת.
יש, איפוא, סיכויים שפסק-הדין יהיה, למרות הכל, לטובתנו. אבל – איך שלא יהיה, אני בטוח שנתראה כעבור זמן קצר. אם אבחר למועצה, ובזה אין כמעט ספק, חושבני שלא יעיזו שלא לשחרר אותי.
אני מקווה, אפוא, שבקרוב נתראה, ואף אני אוכל ליהנות קצת מן הבת ולהשתעשע בה.
ברגע כותבי שורות אלה, עומד מתי ומסכם. הוא כנראה יסיים היום. מחר יסכם זליגמן את הטענות המשפטיות. אחרי זה כנראה תבוא הפסקה לימים מספר (שבוע עד שבועיים) לשם ניסוח פסק-הדין.
אולי עוד אספיק מחר לכתוב לך כמה שורות. בינתיים אני מסיים בדרישות-שלום ובנשיקות רבות לך ולבת.
תמיד שלך נ.
כ”ג בטבת תש”ט
אשתדל מחר לשלוח לך את הפרוטוקול מדברי הסיכום שלי.
שלום ממתי. הוא מסיים עוד מעט.