ט”ז טבת תש”ט
אהובי,
חזרתי זה עתה מהעיר (העיר שלי עכשו זה החנויות בסביבת הבית). ערכתי קניות. כל פעם שעלי לצאת את הבית זוהי פרובלמה בשבילי. אמנם, בכל פעם אני פותרת אותה באותה צורה, ז.א. משאירה את הקטנטונת לשמור על הבית והולכת.
היום יום חורף ממש. הרוח משתוללת וגורמת לי צרות. כשעליתי היום להוריד את החיתולים שתליתי בבוקר מצאתי אותם מלוכלכים לגמרי. נאלצתי לכבסם מחדש. אתה בוודאי תצחק מהצרות שלי, אבל זהו באמת אסון כשצריכים לעשות את אותה העבודה פעמיים.
הפעוטה מצוננת קצת. האף אצלה סתום. אני שמה לה משחה באף והדבר עוזר. אתמול אחה”צ נדמה היה לי שהיא כבר בסדר ולא משחתי את המשחה. היא בכתה כל אחה”צ, עד שעלה בדעתי שזוהי הסיבה. לאחר ששמתי את הרפואה היא מיד השתתקה.
תמיד כשדורית בוכה אני משתדלת למצוא את סיבת בכיה. אני שוללת את התיאוריה שאומרת שתינוקות בוכים סתם. תמיד ישנה סיבה לבכי שלהם. כמובן שלא תמיד הסיבה היא רצינית. למשל, דורית בזמן האחרון רוצה למצוץ אצבע ועדיין אינה יודעת כיצד להכניסה לפה. הדבר מרגיז אותה והיא בוכה. בדרך כלל היא אינה מרבה לבכות והיא נחמדה מאד.
כרגע הקטנטונת נאנחה קצת. ניגשתי אליה לקחתיה על הידים, ניקיתי לה את האף והיא נרגעה. בזמן שהחזקתיה על הידים היא לא הורידה עין מהוזה העומדת על הארון. הדבר משך את תשומת ליבה.
לאחר ביקורך נשארה ריקנות כמקודם. ואולי לא נכון אם אומר כך. הפעוטה ממלאה את כל החסר לי. למרות חד-גוניות בעבודה – כביסה, בישול, ניקוי – מעניין הוא הטיפול בתינוקת. מעניין לעקוב אחרי התפתחותה, אחר השינויים החלים בה מדי יום ביומו ולעתים גם משעה לשעה.
כשיוטב מגז האוויר אוציא אותה לטייל ואצלם אותה שוב. הרי היא כבר בת חדשיים, גדולה כבר.
מה שלומך? מה שלום מתי? מסור לו ד”ש לבבית ממני.
אני מעבירה לכם נקניק וקוניאק (כפי שביקשת). אני מצרפת גם מגבת, נדמה לי שאין לכם כבר נקיות.
את הלבנים מסרתי לכביסה. בשבוע הבא אשלח אותם. ואולי כבר לא יהיה צורך בזה?
הייתי רוצה שפרשה זו כבר תסתיים. אמנם, עומדת השאלה מה יקרה אז. הרי משהו “מעניין” מוכרח להיות אצלנו. נכון על שעמום אין אני יכולים להתאונן אבל לשם שינוי משתוקקת כבר קצת להשתעמם.
כתבתי מגילה ארוכה כל-כך ולך הרי אין פנאי עכשו. אסיים אם-כן בנשיקות חמות
מדורית ומפרידה
דרך אגב, אחרי ביקורך נפוצה שמועה בעיר ששוב נערך חיפוש בביתי. אין זה נכון. האם קראת ב”הבוקר” שבזמן שעברה “השיירה” איתך חשבו האנשים שזה בן-גוריון נוסע ולא שמו לב. מענין, לא כן?