יום א’ ט”ו בטבת תש”ט
אהובתי,
חזרתי מן הביקור עצוב. התנאים היו כל-כך אידיוטים, שגם בשעות המעטות שהייתי בבית, נמצאתי תחת הרושם הזה. עכשו חוטר-ישי מצטדק, שהוא סבור היה שלוקחים אותי ליום תמים וכן שלא יהיה ליווי כזה. נו- מה אפשר לעשות? חבל! טוב שראיתי אותך ואת הבת. האמת היא, שאת נחמדה. ולא רק זה: גם יפה. הייתי אומר: כמו בתקופות הזוהר שלך. אכן, ראיתי גם את העצב על פניך. אבל נקווה, שגם זה יחלוף עם חלוף הסיבה לעצב. הבת היא נחמדה אף היא. עתה היא כבר חרותה בזכרוני לא כתמונת נייר אלא כבשר-ודם ממש. אני זוכר את תנועותיה בשעה שניסיתי (ללא הצלחה) להאכילה, את בת-צחוקה, בכייה; את שכיבתה על הבטן. אמנם, יודע אני שהיא משנה את פרצופה מידי שבוע ובשעה שאראה אותה שנית, היא תראה אחרת. אך גם זה טוב.
הבוקר צריך היה להתחיל המשפט בנאום הסיכום של התובע. אך הוא ביקש דחייה. חשדנו, שהוא ביקש זאת, כדי שהנאומים שלנו לא יצאו לפני הבחירות. בית-הדין נענה לבקשתו. הוא יתחיל בנאומו אחר-הצהרים ביום ג’ וימשיך כל יום ד’; ביום חמישי נתחיל אנחנו. כך שהנאומים שלנו עוד יופיעו לפני הבחירות.
אני שולח לך – בהזדמנות שעו”ד חוזר – את חבילת הלבנים, בתוך המזוודה. כאשר תחזירי לי משהו, אבקשך להחזיר גם את המזוודה.
מסרי הרבה תודות וברכות לנחמה. העוגה שלה היא מצויינת וגם השוקולד. שלום גם לכל בני ביתה. וכן – לשכנינו בדירה.
ומסרי שלום לכל מי שתמצאי לנחוץ.
הרבה נשיקות לך. ונשקי את הבת בשמי, בכל מקום שמותר לנשקה.
עכשו אני מתגעגע אל שתיכן יותר משהתגעגעתי בשבוע שעבר. אל תסיקי מכאן, שלפני שבוע התגעגעתי מעט.
עוד פעם: נשיקות בלי-מספר –
שלך תמיד נתן
יום א’ ט”ו בטבת תש”ט
אגב: מחר בתנו בת חדשיים. תני לה עוד מנה של נשיקות לרגלי מאורע זה.