ז טבת תשט
שבת אחה”צ
אהובי,
קיבלתי השבוע כמה ד”ש ממך, פתקים ותמונה. בשבוע הבא אני מזמינה שתבוא אתה במקום כל אלה. אמנם, גם אלה טובים כשאין משהו יותר טוב, אבל הפתגם הרי אומר שעם האוכל בא התיאבון ואני קיבלתי תיאבון. אני רוצה שתבוא כבר. אמנם, אני יודעת שאין לחשוב בוודאות שתבוא, כי אצל השליטים של היום כל נבזות היא אפשרית, ולא אופתע באם יודיעו לי שעליך להשאר במאסר – אני מקווה שגם אתה לא, ושבזמן מתן פסק הדין תשאר שקט, כפי שהנך תמיד – על כל פנים אני כבר עושה תכניות איך לסדר את יום העבודה שלי אחרי שתבוא ואני כבר דוחה סידור עניינים עד שתבוא אתה.
לתמונה שמחתי מאד. הרי כל תמונותיך נלקחו מהבית ולמרות שדמותו של בעלי היפה חרוטה בזכרוני היטב, טוב גם לפעמים להסתכל בתמונה. למה אתה רוגז בתמונה? אני מקווה שלא עלי אתה כועס.
הילדה גדלה והופכת להיות אדם. הנזלת כמעט שעברה אצלה, רק שאינה אוכלת טוב. הרופאה ראתה אותה ומצאה שאצלה הכל בסדר ושזה קורה אצל תינוקות. מחר אקח אותה אל הרופאה, כדי לשקול אותה. בדרך אצלם את הפעוטה. בזמן האחרון היא מרבה לחייך ושוכבת שעות רבות במשך היום ערה, סימן שהיא כבר גדולה. משום מה עדיין איננה שואלת על אבא, ייתכן שהיא אינה רוצה להרגיז אותו.
את התעמולה לבחירות מרגישים מאד ברחוב. היום התקיימה בגן-רינה אספת-עם שלנו. באו הרבה אנשים. באתי אחרי שכבר התחיל ועזבתי באמצע. פשוט ה ‘Boss’ שלי אינו מרשה לי להיות הרבה זמן מחוץ לבית. שמעתי חלק מתקליט של עמליה (הרי מ’טעמים ידועים’ היא בעצמה לא יכלה להופיע). נתן מרפיש הקריא את ה”קול קורא” שלך. אחריו נאמה אמו של רמידור ולבסוף חפסן. שמעתי אח”כ הדים האומרים שהיה טוב – לי קשה לקבוע כי לא שמעתי בשלמות.
אני מצרפת לך את המעש. פעם היית אתה שולח אותו והיום העולם הפוך.
ספר לי עו”ד שנאומך (בכל אופן החלק שהוא שמע אותו) היה נפלא. אני שמחה שגם במקצוע זה הנך מצליח. תודה לאל יש לך עוד מקצוע ו”פרנסה” כבר לא תחסר לנו. הבת אומנם מסתמכת יותר על היחוס שלך מאשר על העושר אך גם זה לא יזיק.
מה בקשר לגרדרובה שלך? במזוודה שקיבלתי אני חושבת שהיו גם לבנים של מתי. לא כן? אבל הכל התערבב ותצטרכו לבד לברר. את הכותנות עדיין לא גיהצתי. באם לא יבואו יותר אורחים אגהץ אותן מיד ואספיק עוד הפעם לשלוח ולא, אעשה זאת בפעם הבאה. האם זה יחסר לכם? את המזוודה רציתי לשלוח בפעם הקודמת אבל עו”ד לא יכול היה לקחת, הוא הבטיח לקחתה בפעם הבאה. אינני יודעת אם גם הפעם יצא. מילא. הרי בשבוע הבא כבר תבוא הביתה.
ביקרתי השבוע אצל בן דודו של מתי. כולם דואגים לו מאד. נילי הקטנה מתהלכת כל היום ושרה שירים על מתי ושמתי יבוא הביתה. בת-דודתו מתכוננת לנסוע, אבל אינה יודעת מתי. בנה הציע לה שהיא תלך לבית-הספר במקומו והוא יסע. שובבים הם הקטנים. אמרתי לו שאצלי נמצאת חבילה שמתי הוציא עבורו. הוא יבוא מחר לקחתה.
על הכסף רגזתי קצת. עוד אני יכוה להרשות לעצמי לשלוח נקניק לבעלי. אל תעשה זאת להבא. לא חסר לי כסף. כתוב לי מה חסר לכם ואשלח. אינני מרבה בחבילות, כי פשוט לא נעים להעמיס על עו”ד סחיבת חבילות גדולות, אבל דברים נחוצים הוא בודאי לא יסרב לי.
830 בערב
אני נוסעת לברר באיזו צורה אפשר יהיה להעביר לך את המזוודה עם החפצים.
נשיקות מהבת ומפרידה