א’ טבת תש”ט
אהובי,
חיכיתי לך כל הבוקר וגם אתמול ולא הופעת. אולי בכל זאת עוד תבוא.
אתמול היתה לי הרגשה שתבוא וחיכיתי עם האמבטיה של הקטנטונת, כדי שתוכל להיות נוכח. האמבטיה של הקטנטנה זהו אחד התענוגות הגדולים שלי. היא כל-כך חמודה אז. חבל שלא באת.
דורית מתפתחת יפה מאד. כשהבאתי אותה מבית החולים היא היתה עור ועצמות. עכשו העצמות העלו בשר והיא קיבלה שוקיים שמנמנים.
בזמן האחרון היא סבלה קצת מגזים והרבתה לבכות. עכשו היא כבר שוב בסדר גמור. ביום חמישי היא צחקה בפעם הראשונה. עדיין היא אינה מרבה לצחוק. היא כבר מתחילה גם “לדבר”. המילה הראשונה שלה זה “אררר”…
מיום ליום היא נעשית יותר דומה לך. לפעמים נדמה לי שזה אתה במיניאטורה שוכב במיטה.
לאכול היא מאד אוהבת. ובהתחלת הארוחה הצעקות בין כפית לכפית עולות עד לב השמים. היא כבר אוכלת כוס מלאה אוכל.
עדיין אין צבע לעיניה, אבל נדמה לי שהן תהינה תכולות.
דורית נשארה עכשו בת יחידה בבית. רות סידרה את הקטנות שלה במוסד וביום ששי העבירה אותן לשם.
לפנות בוקר היתה הזעקה. הוצאתי אותה לפרוזדור (השכנה העירה אותי). הילדה היתה ערה ו”פטפטה” כל הזמן.
דומני שסיפרתי לך כבר את כל ה”חכמות” שלה.
נעלבתי קצת על זה שכתבת שזכותה של הקטנה על זמני וכאילו בשבילך אין לי כבר זמן. זמני מספיק בשביל שניכם. לא שלחתי לך בפעם הקודמת מכתב בגלל זה שלא הצלחתי להתקשר עם המוכ”ז. טילפנתי אליו שלוש פעמים ואף פעם לא מצאתיו. לבסוף הודיעו לי שב 130 הוא יהיה בבית. לא יכולתי לצאת באותה שעה מהבית כי ב 2 על הפעוטה לאכול. המכתב בשבילך היה מוכן ואני מעבירה לך אותו גם כן.
אצלי אין כל חדש. הכל קשור אצלי עכשו עם הפעוטונת. בטיפול בה ושמירה עליה.
עדיין לא הוצאתי אותה לטייל. אני מחכה ליום יפה, כדי לקחת אותה אל הרופאה. אל תבהל, הכל בסדר אצלה, אבל נהוג שרופא בודק תינוק כל שבוע. עד כה היתה האחות והיה לי משקל בבית. נוסף לכך הילדה של רות היתה חולה והרופאה היתה מבקרת אותה לעתים תכופות ובהזדמנות זו רואה גם את בתנו.
עכשו יהיה לי קשה יותר לצאת מהבית. עד כה תמיד היה מישהו נשאר בבית. עכשו גם רות הולכת לעבוד ואינני יכולה להתרחק מהבית ולהשאירה לבד בגלל ההזעקות. גם על זה אתגבר.
נחמה חכתה לך בקוצר רוח. אתמול באה פעמיים לראות אם באת. גם הבוקר כבר היתה. נדמה לי שהיא מאוכזבת לא פחות ממני. אולי בכל זאת עוד תחליט לבוא?
מה עוד לכתוב לך? כן, העיקר שכחתי. נתקבל מכתב ממשה. כפי שתראה אנחנו “מפורסמים” מאד בעולם, ואל תתגאה לך, גם “חשיבותי” איננה קטנה. אני מעבירה לך גם את המכתב.
הזקנה באה הביתה ואני ממהרת לסיים, כי אוכל עכשו לרוץ למסור את המכתב והחבילה, המכילה 2 כותנות, 2 ז. גרביים, 2 ז. תחתונים ו 2 גופיות.
הרבה נשיקות ואהבה. אני עוד בכל זאת מקווה שתבוא היום.
ד”ש לבבית למתי.
שלך פרידה
את הלוח עדיין לא קניתי. הייתי בכמה חנויות ולא השגתי כזה. אמרו לי שבחנות אחת ברח’ נחלת בנימין אפשר להשיג. היום בשעות הצהרים אקבל (רות נמצאת בסביבות אלו והבטיחה לי לקנות כזה) באם אספיק אעביר לך ולא תקבל אותו רק בשבוע הבא. אל תכעס. אין זו הזנחה מצדי אלא פשוט חוסר אפשרות להתרחק מהבית.
כתוב מה חסר לך. האם מתי קיבל כבר את הלבנים שלו? בן דודו היה אצלי לקח את הלבנים והבטיח לסדר זאת.
שוב נשיקות על הפה מפרידה