יום ד’, כ”ז בכסלו תש”ט 1430
אהובתי – שלום לך,
היום לא קיבלתי ממך שום פתק. ודאי היית עסוקה. אני מודה, כי הבת קודמת לי בזכותה על זמנך.
בדמותה של הבת אני מסתכל לא פעם אחת ביום. וכבר היא שמורה היטב בדמיוני. למי כבר לא הראיתי את תמונתה? לפליקס ברודט, נשיא בית הדין- שביקר אותנו אתמול ביקור פרטי. ולכל מיני אנשים אחרים. כולם מתפלאים: “רק בת 5 שבועות??”… אני מתפלל, שלא תשלוט בה עין-רעה.
האמת היא שאני מתגעגע לראותה. מהתביעה מבטיחים לי, שיקחו אותי הביתה באחד הימים הקרובים. נראה, אם יקיימו הבטחתם. וגם אותך הייתי רוצה לראות שוב. קשה הדבר, בשעה שאין אפשרות להתייחד ולשבת שעה קלה מבלי שתהיה עין זרה משגיחה. הרי אפילו לנשק אין אפשרות. נקווה, שנתראה בקרוב בתנאים טובים יותר.
אני מקווה, שלא תשכחי לקנות בשבילי את הלוח.
משערים, שעכשו יחישו את המשפט ותוך שבועיים יסיימו את הדיונים. זה יהיה טוב.
היום מתקיימת החקירה של מתי. חוטר-ישי משעמם מאד. גם מתי כבר כמעט איבד את העצבים שלו.
אני מחכה למכתביך ולידיעות על הבת. ומנשק אותך הרבה פעמים. וגם לבת היפה והחכמה – הרבה נשיקות.
תמיד שלכן – נתן
שלום לנחמה ולמשפחתה, לבעלי הבית ולכל המכרים והידידים.