יום חמישי, ל’ במרחשוון תש”ט.
יקירתי,
אני מקווה שמכתבי מיום ב’ כבר הגיע לידיך. אז הייתי סבור, שמשפטנו יתחיל ביום רביעי, כלומר אתמול. אך מתוך העיתונים נודע לנו, שהמשפט נדחה ליום א’ הבא. הודעה רשמית על-כך עדיין לא קיבלנו, אף כי לא נשארו אלא שני ימים בלבד. על-כן אני עדיין חושש, שמא תבוא דחייה נוספת. אבל ייתכן שחוסר ההודעה איננו אלא תוצאה של ה”סדר” הישראלי, השורר במשרדים השונים. אם להודות על האמת, הייתי רוצה, שהעניין יהיה כבר מאחורינו ושאדע את המיועד לי לתקופה הקרובה. השבועיים האחרונים, מאז באו לכאן שלושת החברים, בוזבזו כמעט ורק אחרי המשפט תהיה אפשרות לקבוע תוכנית עבודה.
זה פעמים אחדות שכחתי לכתוב לך: כאשר התובע הצבאי היה כאן בפעם האחרונה, לפני שבועיים בערך, הוא הודיעני, שאפשר לקבל מן המשטרה את החפצים שנלקחו מדירתנו בעת החיפוש הראשון; בין השאר – גם את מכונת הכתיבה. כדאי שתטפלי בדבר. אני משער, שאין לך לפי שעה אפשרות לגשת למשטרה בעצמך. על כן עצתי היא שתכתבי אליהם, שיעבירו לך את החפצים על ידי שליח. אני חושש, שאם ענין יוזנח, יאבדו החפצים ואולי כבר אבדו. על היושר של קציני המשטרה במשטר הזה אין לסמוך ביותר. ביחוד לאחר שראש הממשלה שלהם “רמז” להם, כי אנו הפקר ואפשר לעשות בנו ככל העולה על רוחם. כתבי לי, בבקשה, אם העניין סודר ואיך.
ראיתי בעיתון הודעה, כי הרוצים להיות נוכחים במשפט, חייבים להצטייד ברישיון מיוחד מטעם המשטרה. אני מקווה שאת אינך בין הפונים בבקשת רישיון. אמנם מאד הייתי רוצה לראותך וגם את דורית. אילו היה המשפט נערך בתל-אביב, ודאי היית יכולה לבוא לשעה קלה לאולם. אבל הן להטלטל לסביבות חיפה לא תוכלי ואף אסור לך. גם אם אהיה נאלץ לבלות זמן-מה בבית-הכלא אחרי המשפט, נוכל להתראות כעבור כמה חודשים. יחלוף החורף; בחג הפסח תהא כבר הבת “בוגרת” – בת חמישה חודשים ואז תוכלי אולי לבוא לבקרני ולהביא גם את הבת. ועד אז – אצטרך להתספק בתמונה שודאי תכיני כעבור כמה שבועות, כשתצטלמי יחד עם דורית. הרי לא רק את הקטנה אני רוצה לראות. אני משתוקק לדעת גם איך את עצמך נראית עכשו.
למשפט, כמובן, יקחו אותנו מבית-שאן. אם “יפסקו” לנו מאסר נוסף (בן-גוריון ודאי יודע זאת כבר עכשו, אני צריך לחכות עוד כמה ימים עד אשר אדע), אינני סבור, שיחזירו אותנו לכאן. ודאי יעבירונו למקום אחר. אינני רואה שום סיבה, שיחזיקו בסוד את מקום המצאנו, כמו בשבועות הראשונים לאחר מאסרנו (אמנם, גם מקודם לא ראיתי שום סיבה מוצדקת). ודאי תדעי על-כך מתוך עיתון, או שאכתוב לך אם יתרחש ומקום-המאסר ייקבע בסביבות תל-אביב – בזאת אני מפקפק, אמנם – ואולי נוכל להתראות גם לפני חג הפסח. נחיה ונראה.
לפי-שעה לא נחוץ לי כלום, לאחר המשפט אודיעך איזה ספרים להעביר לי. אם יהיה לי פנאי, אני חושב להשתלם בצרפתית וברוסית. בין ספרי נמצאים ספרי-דקדוק של שתי השפות. ועל ספרים נוספים אכתב לך בבוא העת.
אני מחכה למכתביך. ודאי יש לך כבר לספר הרבה על ה”חוכמות” של דורית. היא כבר בודאי החליפה את צבע שערותיה כמה פעמים. מעניין מה היא תהיה בסופו של דבר. שחורה או בהירה. הנה, היום היא כבר נכנסה לשבוע השלישי לחייה. עוד מעט ייפקחו עיניה. כל זה הן מעניין הוא מאד. את ודאי לא תשכחי לכתוב לי על הכל.
ואל תשכחי לכתוב לי גם על עצמך. הרי גם את עשירה עכשו בחוויות. ומלבד העניינים הקשורים בתינוקת, כתבי לי גם על המוצאות אותך. איך את מרגישה עכשו בדירה? מתי את צריכה לעזוב אותה? ולאן תעברי אח”כ. חבל מאד, שלא הספקנו להחליף את הדירה בקיץ. עתה, בגלל העלייה הגדולה, תלך בעיית הדירות ותחריף מידי חודש בחודשו. אילו היית מוצאת דירה עכשו, הייתי מציע לך לשכור אותה ללא שהיות.
משפטנו ודאי לא יארך פחות משבוע ימים. אם תהיה לי שעה פנויה, אשתדל לכתוב לך. אף כי חוששני שנהיה עסוקים מאד. בשעות שלא נשב בבית הדין, נצטרך להכין את השאלות לעדים שאנחנו מזמינים. משהו כבר עשינו בשטח זה. אבל תוך מהלך המשפט אפשר יהיה לקבוע את הכל בדיוק. אבל גם אם לא אוכל לכתוב באותם הימים, הרי תקבלי ממני “דרישות שלום” באמצעות העיתונים. מסיבה זו, אני גם רואה את עצמי פטור מלכתוב אל אחי בחוץ-לארץ. שמעתי שכחמישים עתונאי-חוץ הודיעו על רצונם להיות נוכחים.
אני מחכה למכתביך. כתבי בכל הזדמנות. ואני מנשק את שתיכן נשיקות בלי מספר. אותך ואת דורית. היי שלום, יקירתי, וחכי לי בסבלנות
ואני תמיד שלך נתן