י”ב במרחשון תש”ט
אהובי,
אמש קיבלתי שני מכתבים ממך. חתכו מהם את התאריכים. זה סימן טוב לשולטים, כי זה מראה שעוד נותר להם שמץ של בושה ולא לשוא. אם מכתב מ… (או סליחה כמעט שגרמתי כאב ראש ונדודי שינה לממשלה בפרטי את מקום המצאך) צריכים להיות בדרך למעלה משבועיים (מתוכן המכתבים אני מסיקה פחות או יותר את התאריך) לא נותר להם אלא להתבייש (המכתבים הם: אחד מתחילת נובמבר ושני עשרה ימים אחרי הראשון)
הדבר מעלה במוחי זכרונות מבית לחם. היתה לנו שם מזכירה וג’מילה שמה (ערביה, כמובן). עיקר הנאתו של יצור עלוב זה בחיים היה בזמן שהיה מעכב מכתב או חבילה של “בינת אל יהוד” (כך קראו לנו שם).
מתוכן המכתבים אני מסיקה שגם אתה מחכה כבר למשפט ואגלה לך בסוד שלא רק אתה אלא רבים. תפקידם של יתר השחקנים בקומדיה זו ידוע הרי היטב ואפשר לנחשו עד פרטי-הפרטים (ועד לפסק הדין בכלל). עיקר ההתענינות מופנית כלפיך ואני מקווה שלא תאכזב את הקהל.
על עצמי כתבתי לך קצת במכתבי הקודמים. לא כתבתי לך פרטים, כי אין זה נעים לכתוב על עניינים פרטיים כשאנשים שהנך בז להם מעומק נפשך, צריכים לקרוא ולדעת את כל הנעשה בנפשך. מכיוון שממכתביך נוכחתי לדעת עד כמה שהנך דואג לי, החלטתי להבליג על רגשותי אלה ולכתוב.
בינתים אני נשארת בדירתי זו. בהתחלת ינואר יוצאים, כנראה, גם בעלי הדירה ואצא גם אני. כפי שכבר כתבתי לך, הציעו לי מכרים מרמת-גן לעבור לגור אליהם ובאם עד אז לא יימצא פתרון אחר אעשה זאת.
בקשר לסידורים בזמן הלידה ואחריה אין לך מה לדאוג. נחמה עוזרת לי בכל. נדמה לי שלא אם ולא אחות יכולות להיות מסורות יותר ולהראות נכונות לעזרה מאשר היא. בינתיים קניתי רק את הדברים ההכרחיים ואת היתר תקנה נחמה בזמן היותי בבית-החולים. בחודש הראשון אחרי הלידה תהיה לי מטפלת שתטפל גם בי וגם ברך הנולד, כדי שאוכל לצבור כוחות לעבודה הקשה המחכה לי.
כפי ששערת סעדתי בחגים על שולחנם של בני הדוד. אמנם, נמצאתי בחוג משפחתי והם השתדלו להנעים לי בכל את החגים, למרות זאת היה קצת עצוב וחסרת מאד במיוחד שיודעי שעליך לבלות את החגים יחידי, בין אנשים זרים.
כתוב לי מה חסר למתי. האם יש לו בגדים איתו? דודו מוכן לעזור לו בכל ומאד מתעניין בגורלו. הוא קצת כעס עלי על שלא הודעתי לו על אפשרות להעביר חבילה. הבטחתי לו שבפעם הבאה בוודאי אודיע לו. להצטדקות יש רק לציין שעל אפשרות זו נודע לי בערב ולמחרת בבוקר היה עלי למסור את החבילה ועליכם לזכור שאינני קלת-תנועה ביותר. הרגעתי אותו שבממתקים ויתר הדברים לקחתי בחשבון גם את מתי וגם הוא יהנה מהם.
רציתי מאד לשלוח ספרים אבל לא ידעתי באיזה שטח אתם מעוניינים כרגע וכפי שקראתי במכתבך, הרי ספרים סתם יש לכם מספיק. כתוב לי איזה ספרים נחוצים לך ואשלח.
שמחתי לקבל את ברכותיך ליום הולדתי. ביום זה היה לי קצת עצוב. שמחתי מאד כששלמה בא לברכני. למרות היותו עסוק מאד, מצא רגע פנוי כדי לבוא וללחוץ את ידי. גם נחמה באה והביאה עוגות וברכות. וברכותיך באו אמנם באיחור, אבל הרגשתי וידעתי שהנך חושב עלי באותו יום. חן חן למתי עבור כוונותיו הטובות (בקשר למתנה). אסתפק בהן בהחלט.
י”ג במרחשון
לא שלחתי עדיין את מכתבי, כי משרדי התובע הצבאי נמצאים ברמת-גן והרופא אסר עלי לנסוע (הוא דורש ממני להמצא במצב של מנוחה, כדי לצבור כוחות). חכיתי להזדמנות מתאימה.
כרגע קיבלתי ממך מכתב מי”ב במרחשון שהועבר אלי על-ידי התובע הצבאי. שמחתי לקרוא שקיבלת כבר את המכתב ממני. הצטערתי מאד כשנודע לי שהנך דואג לי. טוב שנרגעת כבר.
היום נבדקתי ע”י הרופא והוא חושב שהלידה עלולה לבוא כבר יום-יום והיא תעבור בסדר גמור. אין כל מקום לחששות לקומפליקציות.
אני מתפלאה שאין לך עניבה. הרי במזוודה הגדולה שמתי במו ידי עניבה. תחפש היטב. על כל פנים אעביר לך חדשה. מחר יבקר אותך עו”ד זליגמן ואשלח על ידו חולצות ועניבה. אל תכעס אם לא אצרף דברים אחרים, כי לא נעים לי ביותר להעמיס עליו טורח רב מידי.
אינני יודעת אם אספיק הפעם להודיע לדודו של מתי על אפשרות של שליחת חבילה אליו. אני באמת מבקשת את סליחתו על כך, אבל הסבר לו שלהיות אשה בימים האחרונים להריונה זו אחריות רבה מאד. נוסף לכך נחמה משגיחה עלי בשבע עינים ואינה נותנת לי להתרוצץ ברחובות, והרי אתה מכיר אותה ויודע שאי-אפשר לרמותה ואני אפילו אינני מנסה לעשות כן, כי נדמה לי שהצדק איתה. מציקה לי, אמנם, קצת המחשבה שבודאי חסרים לו בגדים ובמיוחד אני משערת שאין לו חליפה מתאימה כדי להופיע במשפט. למרות שאין זו “הופעת הבכורה” שלו בוודאי ירצה להיות לבוש בצורה הגונה, אבל אני מתנחמת בזה שעוד תהיה הזדמנות עד אז לסדר גם את הענין הזה. על כל פנים כתוב בדיוק מה חסר לו ואשלח.
בסוד אגלה לך שלמרות שאין באופיי להיות קנאית, אני מקנאה הפעם בעו”ד שתהיה לו אפשרות לראותך ולשוחח איתך. למה זה מגיע דווקא לו ולא לי? מתי אוכל לראותך? הרי יעברו ימים רבים עד שאוכל לערוך “טיול” אליך ועד אז יהיה עלי להסתפק במכתבים שיגיעו אחרי שבועות, בדרישות שלום שיימסרו ע”י אנשים זרים… פרספקטיבה נאה, לא כן?
מספיק. אפרד הפעם בליל מנוחה ונשיקות חמות.
מפרידה
נ.ב. אני רואה שבית-הסוהר השפיע עליך לרעה. ביקשתיך לכתוב לי שם אחד בשביל ילדה ואחד בשביל ילד והנה אתה מעביר אלי רשימה שלמה של שמות. האם קשה עליך ההחלטה? אני מאד מבקשת אותך שתעביר לי דרך עו”ד את השם שאתה מציע. הצלחתי להודיע לקרוביו של מתי על נסיעתו של עו”ד והוא יעביר לו חבילה באמצעותו.
שוב נשיקות חמות
שלך פרידה