כ”ה בניסן תש”ח
אהובתי –
קיבלתי זה עתה את הפתק שלך. טוב שזכרת אף את. ואין זה מוכיח דוקא, שאנו זקנים. ולפני שמונה שנים לא זכרנו? ועוד נזכיר את היום הזה גם כשנהיה זקנים. הרי בחור הישיבה “הבטיח” לנו שנאריך ימים.
חשבתי, שאהיה הראשון, אשר יבשר לך על שחרורה של שולמית. נודע לי על כך אתמול אחר הצהרים. יתכן שאראה אותה הערב. נקווה, שמעתה היא תיטיב את דרכה ותדע לחנך את הנער.
ה”הרפתקה” עברה בסדר. אינני מצונן. אין לי נזלת וגם לא דלקת ריאות.
מה שלומך? איך את מרגישה? האם לא תקפה אותך בחילה בזמן ביקורה של שולמית?
מה יהיה בשבת? לבוא או לא? ומתי – בערב שבת או ביום שבת בבוקר? את האמת אגיד לך, שאין לי חשק רב, אף כי אני רוצה מאד לראותך.
האם את שומעת את השידורים. שמעתי, שאמש התקיף אותנו אצ”ל בשצף קצף. לא נשיב על זה.
הרבה נשיקות לך. כמו תמיד. כאז כן עתה.
באהבה – שלך ג.