כד ניסן תשח
אהובתי – שלום לך,
מעניין אותי מאד, אם זכרת או שכחת. הרי היום שלישי במאי. הזוכרת את? ואני זוכר. הכל אני זוכר. גם את הערב הזה לפני תשע שנים, החדר הקטן בקומה השלישית בוורשה. וגם מה שעבר מאז. רק פעמיים היינו יחד מאותו יום מאז. אבל בכל פעם, גם כשאנו מרוחקים, ישנה הרגשה כאילו היינו צמודים ועוד אני מרגיש את הפרפר מאז. אני מצטער שאין ביכולתי לשלוח לך פרחים היום, אך מתנה תקבלי כאשר תחזרי העירה.
לנחמה שלחתי אתמול את החוב וכן העברתי לה דרישת שלום ממך (גם בקבוק שמן וחתיכת סבון כביסה שלחתי לה). אבל היא “ביישה” אותי כראוי. אני כתבתי לה פתק באידית. היא השיבה לי בעברית. התפלאתי והתפעלתי. כמעט ללא שגיאות.
גם לבעלת הבית שילמתי את שכר הדירה.
ואני – אחר שהתרגלתי לשקט של בית ההבראה ושל בני-ברק קשה היה לי להרדם הלילה בגלל הרעש. אולם משנרדמתי – ישנתי היטב.
אשתו של ג’ו מתפעלת ממך. היא מקנאה בך, שאת גבוהה… אומרת שאת יפה… ואומרת גם: She fits you as a glove a hand. השמעת? ואת חושבת לפעמים את ההפך…
אני מקווה שבמשך השבוע אצליח לסדר את עניין הארוחות בשבילך. בינתיים הזהרי.
כתבי איך את מרגישה בלי בעלך, בלי פשעיו ובלי הקוניאק.
הרבה נשיקות ואהבה –
שלך תמיד ג.
קראת ודאי שהבולשת חוסלה באופן רשמי. כדאי היה, ששלמה יפנה לבנק שוב בענין הכסף.