1942/XI/5
נשלח מפרידה פרידמן-ילין בבית הסוהר לנשים בבית-לחם לנתן פרידמן-ילין במחנה עצורים מזרע, עכו.
נתן קיבל את המכתב ב-22/11/42 וענה עליו ב-29/11/42
יקירי,
מכתבך מה 18 X הגיע אלי לא כמו ששערת בדיוק ביום הולדתי אלא ימים אחדים קודם לכן. גם זו לטובה. שמחתי מאד לקבל את מכתבך זה ויחד עם זה להווכח (פעם נוספת) שאינך שוכח אף תאריך חשוב בחיינו. אצלנו אין מקרים כאלה כמו אצלכם שמקבלים מכתב לפני הזמן, בדיוק כל שבועיים ביום חמישי לשבוע נותנים לנו את המכתב שהגיע אלינו ויחד עם זה “מושיבים” אותנו – כמובן בתור – לענות על המכתבים ואז עלינו למסור את המכתב שקיבלנו – אסור שישאר אצלנו. רק אחרי שנצא נקבל אותם – אם כמובן במשך הזמן הזה לא יצא חוק חדש בנוגע לזה. צחקתי מאד כשקראתי על העברתכם ללאטרון. אני אומרת לך שיש לך מקצוע חדש – כמובן אחרי שתצא – הנך פליטוניסט בחסד עליון. שמחתי מאד שקיבלתם בגדי חורף. אצלנו אין נסים כאלה. אני תיקנתי לי (כמובן בידי התופרת המדופלמת בלה שכטר) שמלות אחדות והנני מוכנה ומזומנה לקבל את החורף שהופיע אצלנו ברוב פאר וגשם שוטף לפני שבועיים בערך. עכשו יש לנו מזג אוויר יפה מאוד. שמש זורחת והעיקר חם. כן, שכחתי, גם אנחנו קיבלנו לכבוד החורף עוד שמיכה אחת – יש לנו כבר בסך הכל שלוש. כעבור איזה זמן נקבל רביעית וזה הכל.
הפעם גם אני יכולה לבשר לך בשורה. נודע לי שחולה – אשתו של מנחם – הרה ועומדת ללד. היכול אתה לתאר לעצמך דבר כזה? שמעתי גם שמנחם לא בריא. גיבור אף פעם לא היה אבל הפעם נוספה לו מחלה בחניכיים. מעניין אותי מאד לדעת פרטים אודותם. אולי ידוע לך מה שלומם וכו’. כתוב על זה.
כתבתי לך כבר בשבוע שעבר שקיבלתי את הלירה ששלחת לי. שוב אני מודה לך בעדה. אבל אולי תגלה לי את הסוד מאין לקחת את הכסף הזה. תסלח לי שאני אי-דיסקרטית אבל במקרה זה מענין אותי קצת. כתוב לי איך אתה מסתדר עם כסף ומאין אתה לוקח להוצאותיך הקטנות. את הכסף ממשרד דיסקין עדיין לא קיבלתי אבל אין זה נחוץ לי עכשו ביותר. בשביל רופא השינים תספיק לי הלירה שקיבלתי ממך. נדמה לי ששכחתי להוסיף במכתב האחרון שקיבלתי את התמונה ששלחת לי. כמובן זה היטיב את הרושם שעשית עלי בתמונה הקודמת אבל אני טוענת שהנך יותר יפה מאשר על תמונות.
בענין שלושת הבנות שהצטרכו לצאת קרה פנצ’ר קטן. חכינו בכיליון עינים לצאתן ופתאם (סליחה לא פתאם – אלא במקרה היתה אחת מהן במשרד ואחרי ששאלה ענו לה) שהשנה שלהן נגמרת ב-9 לדצמבר. כפי שאמרו להן הן קיבלו חדשיים במקום דפורטציה. כמובן זה קצת מצחיק אבל זו עובדה ועכשו אנחנו מחכים לתאריך זה. אחרי הבנות האלה אני בתור. נראה מה יהיה.
ז’ולי מבקשת אותי למסור שהיא הפעם כותבת הביתה ולכן נחמיה יצטרך לחכות שבועיים למכתב ממנה. תעזור לו ותוסיף לו כל פעם אומץ לחכות. גם רותי עשתה כך הפעם. תמסר גם את זה לדיקו. אני היחידה הילדה הטובה שכותבת אל בעלה. סליחה שכחתי . גם נעמי עשתה כמוני. היא ויתרה אפילו על מכתב מהוריה כדי לקבל רק מבעלה. אני רואה שהיא עושה לי קונקורנציה.
בלימודי אני מתקדמת לאט-לאט. אני קוראת כבר ספרים אנגליים אבל אל תפחד, לא אשיג אותך בידיעותי כי אינני יודעת עדיין פרפקט. נקווה שבמשך הזמן שאני פה אתקדם.
כן, נזכרתי שמכתבך זה הגיע אלי בדיוק ב-XI/5, יום שבו נאסרתי. הנני כבר תשעה חודשים כאן. אני כבר קצת מתגעגעת אליך והייתי כבר רוצה לשוחח איתך באופן אישי אבל הנני מקווה שגם זה יבוא, גם הנני אופטימיסטית. אולי נדבקתי ממך וגם זו לטובה. נשיקות רבות רבות לך, ד”ש שלום לשכניך
שלך לתמיד פרידה